הבנקאות בחיפה - בנקים עם אוריינטציה גרמנית

הבנק הראשון בארץ ישראל בעל אוריינטציה גרמנית הוקם בירושלים ב-1851 על ידי מלוויל ברגהיים. ברגהיים, יהודי מומר מגרמניה, היה מסיונר, רוקח וגם, יחדיו עם בניו, שלח את ידו בסחר של שטרות והמחאות. הבנק פשט את הרגל אחרי כ-40 שנה ב-1892.

ב-1856 הקימו כריסטיאן פרידריך שפיטלר, איש ״מיסיון עולי הרגל״ מסנט כרישונה (ליד באזל) בירושלים, ושניים מאנשיו בנק. יוהנס פרוטיגר, בנקאי שוויצרי, נשלח לירושלים בשם המיסיון על מנת להתמנות לסגן מנהל הבנק. הוא הצליח להסתכסך עם שפיטלר ולכן פוצל הבנק פרוטיגר הקים את "בנק פרוטיגר" למתן הלוואות ומימון עסקאות בירושלים. בהקמת הבנק השתתף גם יוסף ביי נבון. פרוטיגר חלה ככל הנראה בדמנציה וסגר את הבנק.

נתינים גרמנים שהיו בארץ ישראל כדוגמת הטמפלרים, נדרשו לשירותים בנקאיים ולכן הוקם ב-1897 בנק זר בשם "דויטשה פלשתינה בנק" (Deutsche Palästina-Bank) בתמיכת משרד החוץ הגרמני ע"י חוגי המיסיון הפרוטסטנטי ("החברה הגרמנית לארץ ישראל") שניסו בתחילה לתמוך בבנק של פרוטיגר. מאליה תישאל השאלה מה למשרד החוץ הגרמני והקמת בנק במחוז קטן של האימפריה העותמנית? כדי לענות על כך צריך לראות את התמונה הגדולה של מאבק גרמניה וצרפת על ההגמוניה התרבותית והכלכלית במרחב. מאבק שבא לידי ביטוי בחיפה בשאלת חלוקת הכרמל בין הכרמל הגרמני לכרמל הצרפתי, סיוע בהקמת הרכבת החיג'אזית (וסעיפה - רכבת העמק עם התחנה בחיפה) כמשקל נגד לרכבת הצרפתית דמשק-ביירות, כניסתם לארץ של הארגונים היהודים הלא-ציוניים ככי"ח (אליאנס) הצרפתית וחברת "עזרה" הגרמנית (הקמת הטכניון).
סניף של ה"דויטשה פלשתינה בנק" הוקם בחיפה בנובמבר 1904, עוד לפני הבנק העותמני ואפ"ק. מנהל הסניף היה הרמן פרוטיגר, הבן של פרוטיגר מהבנק הירושלמי, שחזר ארצה לשם כך והתגורר בבית המשמש את מרכז קלור של בית הגפן כיום. אחרי שבכורו ושני ילדיו התאומים נפטרו בגיל צעיר, שבה משפחת פרוטיגר לאירופה והסניף נוהל על ידי וילהלם פאבר, קרוב משפחת פרוטיגר ועוזרם בירושלים.

קבר התאומים בפינת בית הקברות הטמפלרי

כזכור בפרק על אפ"ק, הרצל היה מעוניין לקנות בנק זה, אך הדבר לא הסתייע.
אחרי מלחמת העולם הראשונה וכיבושה של ארץ-ישראל בידי הבריטים, נסגר הבנק בהוראת השלטונות.

ב-10 ביולי 1887 הקימו את הטמפלרים את "הקופה המרכזית של ההיכל" (Zentralkasse des Tempels). הקופה נרשמה תחילה בקונסוליה הגרמנית בירושלים וב-1904 הוכרה על ידי השלטון העות'מאני. הקופה טבעה מטבעות לשימוש הקהילה. ב-1922, בעקבות סגירת דויטשה פלשתינה בנק, נרשמה הקופה ברשם החברות והייתה מעיין אגודת אשראי.

מטבע טמפלרי

לפני הקמת בנקים מסודרים, הסתמכו הטמפלרים בחיפה גם על שירות חברם למושבה, אברהם דיק (Dück) שביתו שכן בשד' בן גוריון 8 של היום. דיק היה דמות מרכזית בקהילה, ועסק לא רק בייבוא כלים חקלאיים וניהול בית מסחר, אלא עסק גם בהחלפות כספים, ובכך סיפק שירות בנקאי חיוני לחברי המושבה.

אוטו פישר, תושב המושבה ובעל חנות מכולת, הנפיק אסימוני קרטון שכנראה שימשו במקביל למטבעות שהונפקו על ידי הקופה המרכזית. 

  

הצורך במוסד בנקאי מסודר הוביל את "אגודת הטמפלרים (היכל)" להקים את בנק אגודת הטמפלרים ב-11 ביולי 1924. הסניף הראשי היה אמנם ביפו, אך נפתחו גם סניפים בחיפה (ברחוב השוק) ובירושלים.
הבנק העסיק עשרות עובדים גרמנים, אך גם יהודים וערבים. הוא מימן את הפעילות הטמפלרית בשטחי החקלאות (כגון יצוא תפוזים משרונה), התעשייה והמסחר. הבנק השתלב גם בעשייה הציונית שגדלה מאוד בעשור הרביעי של המאה ה-20. הממשל הבריטי סיים את ההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל מאחר והגרמנים היו "נתיני ארץ אויב", והבנק נסגר בידי משרד הכונס הרשמי ב-12 בספטמבר 1939. סגירתו הסופית של הבנק הייתה עם הקמת מדינת ישראל.

סניף בנק אגודת הטמפלרים בעיר העתיקה של חיפה

אף על פי שרק כרבע מהעולים בעלייה החמישית (שנות ה-30 של המאה ה-20) הגיעו מגרמניה, עלייה זו זכתה בכינוי "עליית היקים" בהיסטוריוגרפיה הציונית, ולא בכדי. עולי גרמניה היו ברובם הגדול אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים ולעיתים עם הון. תרומתם ניכרה בתחומים רבים: הם שינו את פני האדריכלות, הטביעו חותם על הרפואה, והכניסו סטנדרטים חדשים של מקצועיות וסדר. גם בבנקאות הביאה עליית היקים שינוי בדמות בנקאים מקצועיים והון שהפיח רוח חדשה בכלכלה. עד כדי כך שההון הנכנס היה גדול לאין שיעור מהתקציב הממשלתי.

ולטר אדם, והנס ולודוויג הופנונג עלו מגרמניה בעלייה החמישית. לודוויג ניהל קודם לכן בברלין את בנק ריינהולד פינר. הנס ולודוויג היו אב ובן שהתגוררו בדרך הים בחיפה. הנכד ג'רארד הופנונג עזב את גרמניה עם אימו ללונדון, שם הפך מאוחר יותר לאומן מפורסם שנפטר בגיל צעיר.

בקשת ההתאזרחות של לודוויג הופנונג. מקור: ארכיון המדינה

השלושה רשמו את בנק הופנונג כבר ב-1929, אך פתחו את שעריו ב-1937. הבנק נוסד על יסוד הון של 10,000 לירות ארץ ישראליות (לא"י), ובמהרה הוגדל הון הבנק לכדי 50,000 לא"י. בנק הופנונג, ששכן בבית פלאפריק ברחוב הבנקים 5 בעיר התחתית, עסק במימון יצוא ויבוא, שלא כמו רוב הבנקים בתקופה שעסקו בפקדונות.

האחים מאיר הקימו בינואר 1955 את הבנק ליצוא, וכדי שיקבלו רשיון להפעלת בנק רכשו את פעילות בנק הופנונג. ב-1972 מוזג הבנק ליצוא עם בנקים נוספים (ביניהם קופות מלווה חיפאיות שיוזכרו בפרק נפרד) ונוסד הבנק הבינלאומי המוכר כיום ולו מספר סניפים בחיפה.

ד"ר מקס קולנשר סייר יחד עם אשתו בטי בארץ ישראל ואף רכשו מגרש בכרמל. ב-1933 הזוג עלה ארצה, והוא הקים בת"א את "בנק קולנשר לווינברג" (Kollenscher Lowenberg). קולנשר היה משפטן בהכשרתו, ומנהיג ציוני של יהדות גרמניה.

ב-1934 בירושלים נוסד בנק היילברונר ע"י ד"ר וולטר היילברונר, בנקאי מברלין, עם הון של 10,000 לא"י (כ-1,300,000 דולר במונחי 2020). הבנק פנה בפרסומות בשפה הגרמנית לקהל לקוחותיו. דבר שהביא עליו את חמתם של דורשי העברית. כבר ב-1939 הפך לחברה.

זליגמן פויכטוונגר התחתן עם פאני לבית וסרמן, וכך נקשר למשפחת בנקאים רבת השפעה בגרמניה – משפחת וסרמן. למשפחה זו היה בנק חשוב בגרמניה, ואחד מצאצאיה המפורסמים היה אוסקר וסרמן, שכיהן כיושב ראש הבנק המרכזי הגרמני עד עליית הנאצים לשלטון. בני משפחת פויכטוונגר נשאבו גם הם לעשייה הבנקאית. יעקב לב הקים במינכן את בנק י.ל. פויכטוונגר שפעל עד אשר הוחרם ע"י השלטון הנאצי. נכדיו, ליאו ותיאודור, הקימו ביולי 1934 את בנק י.ל. פויכטוונגר בת"א. תיאודור, האח הבכור שניהל את הבנק במינכן, הקים את הסניף החיפאי כי ראה בחזונו את חיפה כ"עיר העתיד". הוא ניהל את הסניף החיפאי כבנק נפרד מהסניף התל-אביבי.

תיאודור וליאו נפטרו בסוף שנות ה-50. היה נסיון שלא צלח למזג את הבנק עם בנק איגוד (ראו עליו בפרק על בנקים קטנים), ולבסוף נמכרה החזקת משפחת פויכטוונגר לעורכי הדין אדוארד קוסוי וארנולד אפלבאום, שבתורם מכרו את הבנק לזוג יזמים אחר. כל פרשת הרכישה התפוצצה ברעש גדול והיוותה תקדים לאחריות בעלי שליטה בחברות. שאר מניות הבנק היו בידי יקותיאל פדרמן (שביתו עדיין עומד על תילו, ריק, בדרך הים) ואהרון סחרוב.

יצחק פוירינג עלה ב-1935 מגרמניה, והקים את "הבנק המסחרי הכללי" (לאחר מכן שונה השם ל"בנק כללי לעסקי מסחר"). אחרי מותו ב-1937 התמזג הבנק עם בנק י.ל. פויכטוונגר ל "י. ל. פויכטוונגר, בנק כללי למסחר".  ע"פ המדריך הכללי של א"י 1941 - הסניף בהדר היה בהרצל 19.

בנק "ירושלים" (לא להתבלבל עם הבנק שקיים כיום בשם זה) שהוקם בידי עסקני הישוב הישן נקנה ע"י בנקאים עולי גרמניה, ביניהם ד"ר פרנץ וינקלר. בנק זה נקנה ע"י בנק פויכטוונגר ווינקלר המשיך לנהל את הסניף הירושלמי. יותר מאוחר עבר לעבוד בבנק לאומי.

בנק "יעקב יפת" הוקם באוגוסט 1933 ע"י יעקב (הרמן) יפת, שעלה לארץ בתחילת שנות ה-30. אשתו של יפת, אילזה, הייתה נינתו של זליגמן פויכטוונגר. יפת הקים את הבנק בשותפות עם ד"ר אלפרד פויכטוונגר (נכדו של זליגמן) ורוברט לוי. לפני עלייתו ארצה ניהל יפת את בנק יפת-זונדהיימר בברלין. יעקב יפת נפטר ב-1939, ואלפרד קנה את חלקו ב-1953. בחיפה נפתח הסניף ב-1949. ב-1959, לאחר פרשת עבירות במטבע חוץ, נמכר הבנק לקבוצת משקיעים וב-1969 רכש בנק הפועלים שליטה על הבנק, אך הבנק המשיך לפעול באופן עצמאי תוך קיצור שמו ל"בנק יפת". בספטמבר 1975 התאחד עם "Exchange National Bank of Chicago" והפך ל"בנק אמריקאי-ישראלי". בסוף שנות ה-90 מוזג כולו לתוך בנק הפועלים, ובכך בא אל קיצו. בנם של אילזה ויעקב - ארנסט יפת יהיה לימים מנכ"ל בנק לאומי ויו"ר הדירקטוריון, מראשי האחראים למשבר ויסות מניות הבנקים ב-1983 ולכמעט קריסתו. 

הרמן אלרן, נכדו של זליגמן, הקים את בנק אלרן ביוני 1934. באותה שנה מינה את ד"ר מיכאל רוזנפלדר, שאותו הכירו מעבודתו בבנק אלרן בגרמניה, לנציגו ונפתח סניף ברח' המערב.
הסניף היה קטן ועבר ב-1935 למרכז המסחרי החדש וב-1937 לסניף חדש בפינת נתיב יוסף-דרך העצמאות של היום.
ב-1940 פתח סניף על הר הכרמל ששירת את קהילת היקים המתפתחת שם וב-1947 פתח את הסניף בהדר.
ביוני 1966 נמכר לבנק פויכטוונגר כתרגיל פיננסי לכסות על חובות האחרון. בנק ישראל הזהיר את הציבור והבנק הוצא במכרז למכירה. רוב סניפי הבנק נמכרו לבנק לאומי.

סניף אלרן ברחוב המערב (קייזרמן של היום)

בניית סניף הבנק בדרך העצמאות פינת נתיב יוסף (כיום)

אלרן - סניף הדר הכרמל, הרצל פינת חיים

בנק סילץ-דנציגר היה בנק תל-אביבי, שהוקם ע"י אוסקר סילץ, ארנסט דנציגר וולטר דנציגר. הבנק פתח סניף בבניין כרמל מזרחי (שד' המגינים 35 ,פינת רח' הבנקים 15 דהיום) בעיר התחתית. לאחר מכן פורקה השותפות ודנציגר המשיך עם זיסקינד. סילץ היה מההוגים הראשונים להקמת בורסה בא"י ודנציגר היה חבר הוועד הראשון של "לשכת חליפין לניירות ערך בתל אביב". אמה הורתה של הבורסה הישראלית כיום.

the palestine post, אפריל 1936. מקור: עיתונות יהודית היסטורית

הארץ, 9 בנובמבר 1938. מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית

בנק קונטיננטל הוקם ב-1974 בשותפות של בנק הפועלים ובנק האיגודים המקצועיים בגרמניה (BFG). לחיפה הוא הגיע ב-1979 ופתח את הסניף ברח' כיאט. בתחילת המאה ה-21 רכש בנק הפועלים את מלוא המניות והוא נסגר באמצע 2004.

מעריב, 27 בנובמבר 1979. מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית

 

לא ניתן לסכם את הפרק מבלי לדון ב"קופת מלווה לעולי גרמניה" שהייתה אגודה שיתופית. אמנם אדון על אגודות אלו בהרחבה בפרק נפרד אך קופה זאת היא חלק מהעלייה היקית. הקופה נוסדה בסוף אוקטובר 1934 בתל אביב ופתחה את משרדה בחיפה בנורדאו 8. חלק מכספה הגיע מתרומות שאספה "התאחדות עולי גרמניה" (היום - "ארגון עולי מרכז אירופה"). בתחילה ניתן אשראי לפעולות "פשוטות" כיבוא הרכוש מאירופה ורכישת דירה בא"י. יותר מאוחר עבור פתיחת עסקים לחברי האגודה, ולבסוף כמוסד אשראי מסחרי כללי לאנשי מעמד הביניים. ב-1941 שינתה את שמה לקופת מלווה "העולה" (לא להתבלבל עם "קופת עלייה" הבולגרית). ב-1966 העבירה גם היא את פעילותה לבנק לאומי. מנהל הסניף של הקופה ואח"כ מנהל הסניף בחורב 16 באחוזה היה אביו של חיים יבין ("מר טלוויזיה"). זיגמונד קלוגר היה בנקאי בגרמניה. אחרי עליית המשפחה לא"י עבד כפועל וככובס בקריית בנימין (היום חלק מקריית אתא) וחזר לעסוק במקצועו בגיל מאוחר.

ישיבת ההנהלה הראשונה. ארכיון מכון משואה