יום שלישי, 25 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ח)

בפרק הקודם התעמקנו במושבה הגרמנית. כעת נחזור לדרך העצמאות ונפנה ימינה עד רחוב שער פלמר. פרדריק פלמר מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון" היה מתכנן נמל חיפה והרחוב היווה שער לנמל אך עם השנים נסגר.
אם נמשיך עם הרחוב פנימה עד הגדר של רכבת ישראל נגיע לכיכר על שם שותפות בוסטון שהיא גוף נדבני. הכיכר חוצה את רחוב קדושי בגדד הנמצא מאחורי רחוב הנמל. הרחוב הזה ורחוב התשעה בנוה יוסף מספרים את אותו סיפור - תלייתם של תשעה יהודים  ב-1969 בגין ריגול לטובת ישראל. לא ברור לי מדוע החליטו לקבוע שני רחובות על שם אותו אירוע שאני די בטוח שרוב רובם של הישראלים אפילו לא מודעים לו. האם היה זה חוסר תשומת לב של ועדה או שמא סיבה אחרת?

נחזור לדרך העצמאות ונשוב באותה דרך. נגיע לתחנת הרכבת מרכז-השמונה.
הכיכר נקראת על שם פלומר, אחד הנציבים הבריטיים האהודים על היהודים. שם שיכול מעט לבלבל עם פלמר. חיפה, בדומה לת"א ולירושלים, השאירה את שם הכיכר לאחר קום המדינה. בר"ג החליטו אחרת ושינו את הדרך הנושאת את שמו לז'בוטינסקי. בירושלים נפגשים השניים שוב רח' ז'בוטינסקי מתחיל מכיכר פלומר. פלומר היה מועמד להחליף את אנפורטה (כיום רחוב הנביאים) בישיבת ועד הדר הכרמל ב-25 בספטמבר 33, אך לבסוף נשאר השם כאן. גם הרחבה הזאת (שהיא לא בדיוק כיכר), כמו די קרוב לכאן - על יד סמטת עזה, הייתה תחנה מרכזית של אוטובוסים שנגיע עוד מעט לאחד מגלגוליה.

נמשיך עם הכביש, נחלוף על פני ממגורות דגון. חלק מדגון יושב על רחוב שנקרא בעבר אופיר. בשל בניית דגון נעלם הכביש והשם הועבר לחוף שמן.
מעט הלאה ומשמאלנו כיכר ע"ש אנטון שמיד, חסיד אומות עולם. אני לא יודע אם בכוונה מיקמו את הכיכר כאן אך בעיניי יש לכך משמעות סימבולית שהיא בפאתי המושבה הגרמנית.

כאן אנו נפרדים מדרך העצמאות ועוברים ל"רכבת" (לפחות ע"פ חלק מהמפות). אנו מתקרבים לשכונת חיפה אל-עתיקה (תחנת הכרמל) הנמצאת אל מעבר לפסי הרכבת.
במפות מופיע רחוב המשטרה שהחליף את רחוב הקישלה. לעתים ישנם את שני הרחובות גם יחד. בתב"ע 421 ובמפה משנות ה-30 מוזכרת באזור שכונת "חארת אל קישלה".  במציאות לא מצאתי שום שלט המעיד שהמסתובבים באזור נמצאים ברחוב.
מעט הלאה, שוב בדרך יפו ליד הדואר, נמצא רחוב דאהר אל עמר. למעשה זאת סמטה בה מספר מוסכים הקרויה על שם מייסד חיפה החדשה. חוסר הפרופורציה זועק לשמיים. גם כאן לא תמצאו, נכון ליולי 2017, כל שלט המעיד שזהו הרחוב.
אטלס ומדריך חיפה והסביבה בהוצאת יבנה 1984
אם נמשיך קמעה נגיע לצומת דולפין. זהו בעצם שריד של רחוב שנקרא כך.
אם נמשיך ישר נעזוב את דרך יפו ונעבור לדרך ההגנה (למעשה "חתכו" שוב את דרך יפו). כזכור כבר יש בחיפה כיכר על שם הארגון הצבאי המרכזי של הישוב המאורגן. על מה שהתפתח בשל קביעת השם נדון כשנגיע לרח' אצ"ל. אך פניינו ימינה אל שכונת בת-גלים.
על יד הצומת עומדת, כפיל לבן, התחנה המרכזית הישנה של חיפה ע"ש מרדכי עופר (לא להתבלבל עם גשר אברהם עופר בכניסה לרמות ספיר).
את סיורנו נסיים הפעם בכיכר צים. פה כבר יש שלטים גדולים. אני מעריך שחברת צים שילמה על"הפיתוח" וזאת הסיבה לשלטים היפים.
הרחוב הנכנס לשכונת בת-גלים נקרא חיל-הים שדי ברור מדוע מיקומו כאן. אנו נראה עוד חיל צה"לי בהמשך סיורנו.
"הברך" של בת-גלים נקראה במפות רבות "ראס אל-כרום" (ראש הכרמים?). נזכר שראינו בפרק על קריית אליעזר ששדרות רוטשילד נקראו גם כן כך.
מפת PEF מ-1880

יום שני, 17 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ז)

מפת הסיור
נחזור לרחוב הבוסתן בתחתית דרך סטלה מאריס. אנו בשוליה של המושבה הגרמנית. ב-1948 מינה ועד הדר הכרמל ועדה מיוחדת בת עשרה חברים שתפקידה להציע שמות עבריים לרחובות. תשאלו ודאי מה פשר "ההשתלטות" של ועד הדר הכרמל על כלל חיפה. ובכן הייתה זאת תקופת מעבר עד הבחירות הרשמיות לעירייה שנערכו בפברואר 51 והוועד ראה עצמו כשליח כל הציבור העברי בחיפה. הוועדה ביקשה לשנות את שמה של המושבה לרחביה שכן "השם המוצע, רחביה, מבטא את רגש הנחמה של עם ישראל שזכה לראות במיגור שלטון העריצים של הגרמנים". מועצת העיר עשתה מה שעושה כל גוף שלטוני כשהוא רוצה למסמס את ההמלצות והקימה ועדה בת איש אחד - דוד הכהן (שעליו ועל משפחתו הענפה אקדיש פרק שלם). שבתי לוי, ראש העירייה, כעס על ועד הדר הכרמל על שהחליט לצאת מגבולות השכונה וכך נשאר השם "המושבה הגרמנית".
המושבה הגרמנית-אמריקאית (שומאכר, אוקטובר 1869)
אם פניינו לכוון רחוב הגפן אזי משמאלנו רחוב יצחק שדה. בימיה הגרמנים של המושבה נקרא הרחוב "פעלד" (שדה בגרמנית) ובמסגרת עיברות שמות הרחובות ורצון לשמור איכשהו על צליל המקור נקבע השם. אנו נראה מספר דוגמאות דומות בהמשך. נמשיך ברחוב הגפן שנקרא על שם הגפנים אשר גידלו הטמפלרים על ההר (Wein Straße). לימים הגיעו למסקנה שאין טעם בגידולם ומכרו את השטח (שרק חלקו היה שייך להם) לבהאים.
Gartenstraße הפך, כמובן, לרחוב הגנים. במדריכים מסוימים רשום הסבר שגוי על הקשר לגנים הפרסים אך המפות שמתארות את האזור הרבה לפני הקמת הגנים מראות שלא כך הם פני הדברים. מימין רחוב הירוק. שוב רחוב ע"ש אליהו הנביא שזה כינויו. יש טוענים שזה על שם הירוק שמסביב. בעיניי זהו הסבר מאולץ.
ניתן לדון רבות במודעה אך שימו לב לשם הרחוב
רחוב בית החולים נקרא כעת רחוב מאיר (רוטברג), מפקד ההגנה בחיפה. במפות המושבה הוא מופיע לפעמים כרחוב המזרח(י). מדוע בית חולים? כי שכן בו בית החולים של האחיות הבורומאיות. בראשיתו היה הבניין בי"ס חקלאי אך עד מהרה הפך למכון הרדג להכשרת מדריכי תיירות ומורי דרך. רחוב הרדג נהפך לרחוב רד"ק. שוב ניסו לעברת תוך שמירת הצליל המקורי (לא לבלבל עם רחוב רנ"ק שנמצא באחוזה).
דבר, 25 בנובמבר 1952. מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית
ניצב לרחוב הגפן (קרוב לנקודת המשטרה ברחוב) נמצא את "הכרמים" שאת הקשרו אין מה להסביר. משום מה, נכון ליולי 2017, אין שום שלט רחוב ולפחות יש את בי"ס אלכרמה שהוא השם הערבי של הרחוב. הכרם היחיד שנשאר בחיפה הוא כרם פרטי ברחוב נתיב אופקים במה שכונה פעם שיכון הקצינים. אנו נפגוש בשם הזה שוב כשנגיע לאזור מלון דן-כרמל.
במפת ציפרין-לוי מופיע חלק מרחוב הגפן כ"רחוב קטוני".
כך גם בעיתוני התקופה.
The Palestine Post, 03/05/1935, מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית
וכבר דנו בפרק קודם על בצרה ומוסול.
עוד בסביבה רחובות הפרסים ואירן (שנקרא במפה מ-1938 Baha) והם עדות לשכונת הפרסים (הבהאים) ששכנה בסמוך למושבה הגרמנית. גם כיום מצויים בו בתי המנהלת של הבהאים וביניהם ביתו של עבאס אפנדי וקבר רעיית נכדו. עבאס החליף במעלה רחוב הפרסים את הרחוב ע"ש האחיות הנזירות בעקבות ביה"ס שקיים ברחוב. ע"פ מדריך רחובות חיפה הרחוב שוים ב-1940.
"הרובע הפרסי" במפת בדקר (תחילת המאה ה-20)
כעת נחזור להצטלבות של הגפן עם שדרות בן גוריון.
הכיכר בהצטלבות נקראת על שם אונסק"ו. זאת בעקבות הכרזת הארגון שהגנים הבהאים הם אתר מורשת עולמי. אחרי החלטת הארגון בהקשר לזיקתו של העם הפלסטיני למערת המכפלה החלו להישמע קולות בחיפה לעשות כמעשה שדרות הציונות, שראינו באחד הפרקים הקודמים, ולבטל את שם הכיכר.
 שדרות בן-גוריון נקראו שדרות הכרמל (או כרמל שטראסה או במפות המושבה מופיע לפעמים Hauptstrasse - רחוב ראשי) עד מותו של דוד בן-גוריון. דיירי שיכון ותיקי ההסתדרות (ברוממה) ביקשו לקרוא לרחוב בשיכונם על שם בן-גוריון עוד בחייו, אך הוא סירב לכך. הבקשה יצאה אל הפועל בסיכומו של דבר אחרי מותו והשכונה קרויה בשמה הרשמי רמות בן גוריון.
ניצבת לבן-גוריון סמטת הכנסייה. עוד שם ששרד מימיה הטמפלרים של המושבה על הדרך שהובילה לכנסייה שכבר לא קיימת היום.
במקור רחוב בילהרץ נקרא על משפחת ביילהארץ הטמפלרית שלה היו שייכים שלושת הבתים ברחוב. משום מה חשבו שהוא על שם תיאודור בילהרץ מאבחן מחלת הבילהרציה והשאירו את השם. על שלטי הרחוב, סופר על הד"ר הנכבד ולא על המשפחה. כיום, הבינו בעירייה את הטעות והחליפו את השלטים וכעת כתוב שהרחוב הוא על שם פרידיך ביילהארץ, בן העדה הטמפלרית.
רחוב הופמן (עוד משפחה מן המושבה הגרמנית) שונה ב-1953 לרחוב מרדכי אנילביץ'. הרמן הפכו לשומאכר (נשארו במושבה..) מאדר (שהיה גנן המושבה) ללוחמי הגיטאות וואגנר לאנגל. כאן מדובר על יואל אנגל בעוד ברמת גולדה ישנו רחוב ע"ש יונה אנגל, מעסקני העיר.
מתוך חוברת רווחה לחייל הבריטי (אוגוסט 1945)
לפני שמשפחת בק בנתה את ביתה (כיום בן-גוריון 31) הרחוב שעבר בשטחה נקרא על שמה.

כדי להחזיר מעט עטרה ליושנה החליטו בעירייה לקרוא לאחת הרחבות - "רחבת הטמפלרים".

יום רביעי, 12 ביולי 2017

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ו)

מפת הסיור
זאב וילנאי, מדריך אי"י תרצ"ה, עמ' 172
בפרק הקודם עצרנו רגע לפני שירדנו בדרך סטלה מאריס. הדרך הייתה כביש האגרה הראשון בחיפה. הנזירים ששלטו בדרך דרשו, בעיקר מהטמפלרים, דמי מעבר. הם בנו לשם כך שני שערים בקצות הדרך ושם גבו את התשלום. השער התחתון מצולם בתמונות רבות אך לגבי העליון מצאתי רק עדויות על כך. האמת שלא ברור מדוע צריכים שני שערים ואי אפשר להסתפק באחד דו-כיווני. בכל מקרה השערים נהרסו בשנות ה-50 של המאה הקודמת כשנושא השימור היה מחוץ לתחום ההתעניינות של מרחיבי הכבישים.
השער בתחתית דרך סטלה מאריס
רחוב השיזף שינה את שמו ל"הבישוף חג'אר" לאחר מאבק התושבים. מעניין שכבר אושרה בסוף 1940 הצעה של שבתי לוי להנציח את גרגוריוס חג'אר וזכתה להסכמה פה אחד במועצת העיר, אך משום מה הדבר לא יצא לפועל.
הקצה התחתון של הדרך מתחבר כיום (פעם זה לא היה כך) עם רחוב הברון הירש ליד רחוב הבוסתן שאליו עוד נחזור. נתינת השם להירש קיצרה את רחוב הגפן המוביל למושבה הגרמנית שבה נדון בפרק הבא. יש תחושה שהנצחתו באה כ"תשלום" על הנצחתו של רוטשילד בהמשך. רוטשילד זה הוא ג'יימס דה רוטשילד בנו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד שעל שמו שדרות הנדיב על רכס הכרמל. עוד במשפחה מונצח גם משה מונטיפיורי שהתחתן עם יהודית כהן, גיסתו של נתן מאיר רוטשילד, דודו של הנדיב הידוע ליד ביה"ח שנקרא, עד לפני שנים אחדות, על שם כל המשפחה. ניתן לראות שלפני שיום (נתינת שם) רוטשילד נקראה הדרך ראס אל כרום. על הקשר בין ראס אל כרום ורחוב הגפן נדון כשנגיע לבת-גלים.

אם נמשיך עם שדרות רוטשילד נגיע לכיכר יד לבנים (גם כיום ע"פ מדריך רחובות חיפה של אמציה פלד) שרוב החיפאים קוראים לה כיכר לין על שם המרפאה הסמוכה. אמנם כבר יש בחיפה דרך בשם יד לבנים אך משום מה החליטו שגם הכיכר תהיה על שמם. מרפאת לין היא על שמו של ברוך לין, איש ההסתדרות שעל שמו גם בית לין בקיבוץ להבות חביבה. במפה רשמית מ-1954 עדיין נקראה הכיכר על שמו של אליהו.
מימין לשמאל: מח' המדידות 54, מח' המדידות 56, מדריך חיפה והסביבה 84
ממול המרפאה נמצאת כיכר מאירהוף, שהיא בעצם מרכז מסחרי, ע"ש יוסף מאירהוף. שם שניתן לכיכר עוד בחייו.
מקור: ארכיון עיריית חיפה
מכאן אנו ממשיכים בין שתי שכונות: קריית אליהו, על שמו של אליהו הנביא שכבר ראינו באחד הפרקים הקודמים את קישורו לחיפה, וקריית אליעזר. בתחילה הייתה זאת שכונה אחת אך הוחלט להנציח את אליעזר קפלן וכך פוצלו השכונות.
 
 בקריית אליהו רחוב רינ"ה ע"ש ישראל נח קפלן, איש ציבור חיפאי.
 
רחוב עמל בקריית אליעזר הוא מעט יחודי באזורו. הרחובות מסביבו נקראים צה"ל, ההגנה, ניל"י וכו'. יצחק רפפורט, יו"ר השכונה בשנות ה-50, מספר בספרו של ד"ר אלי נחמיאס על שכונת קריית אליעזר שכשהשכונה הייתה בחיתוליה התבטא אבא חושי שהארגון היהודי של תעשייני הכובעים בארה"ב מוכן להרים תרומה נאה ובלבד ששם הארגון יונצח איכשהו. התרומה הגיעה בסוף להסתדרות וכך נתקבע שם הרחוב. על פי מסמך שמפרט את הרחובות ששמותיהם שונו בהתאם להחלטת מועצת העיר בשנת 1953 נכתב הרחוב בשם "עמל (אמלגטייטד)" כלומר שם הארגון התורם נקבע בסוגריים. לא מצאתי החלטה אחרת שמצמצמת את השם ומאוד יכול להיות שזהו בעצם שמו עד היום.
גם האצטדיון הוותיק של קריית אלעזר נקרא ע"ש ארגון תורם. היה זה דוד דובינסקי, נשיא "האיחוד העולמי לעובדי הלבשת נשים" (ILGWU). אני לא יודע מתי נשכח השם ומדוע.

עוד מונצח בשכונה מתתיהו הינדס. ככלל בחיפה מאוד אוהבים מנהלי בנקים. אני ספרתי כעשרה כאלו. ארכז את רשימת בעלי המקצוע כבנקאים, רופאים וכו' בפרק מיוחד בעתיד.

יום שני, 3 ביולי 2017

סיור ברחובות בחיפה מבלי לקום מהכורסא (ה)

נחזור לפינת הבנקים והמגינים ונעלה במעלה ההר ברחוב צהיון על שמה של המשפחה שהתגוררה כאן.
משמאלנו רחוב התשעים ושלוש. הרחוב נקרא, ע"פ סיפור שככל הנראה לא אירע, לזכר 93 תלמידות יהודיות שהתאבדו על מנת לא להיאנס בידי חיילים גרמנים.
מכתבה האחרון של חיה פלדמאן  מתוך חוברת ה-93
לא רק בחיפה האמינו לסיפור אלא גם בתל-אביב, פתח תקוה נתניה וראשל"צ (שם הוא נקרא "צ"ג בנות") ניתן השם לרחובות. בבני ברק בחרו להנציח את הסיפור בגן ה-93 בשכונת זיכרון מאיר.
התשעים ושלוש החליף את "הנזירות". כנראה אף אחד לא מאמין בשם החדש או שאולי זהו שוב מאבק על נרטיב. בכל מקרה כל הבתים ברחוב נושאים את השם נזירות. היחיד שמנסה ליישר קו הוא ביה"ס חיואר לחינוך אלטנרנטיבי שנושא שלט עם שני השמות. גם בוויז הוכנס השם השגוי.
הבניין כבר השתנה מאז הצילום
שמן של הנזירות לא נעלם והוא השתמר בשמן של המדרגות המובילות לרחוב - ראהבת (נזירות בערבית).
 
מאדאם ג'ירמן שעל שמה היה הרחוב לפני שנקרא רחוב הנזירות הייתה בעלת הבית (שעדין נותר עם רעפים) ששימש יותר מאוחר כקונסוליה האוסטרית בחיפה וכיום בבעלות משפחת כיאט שעל שמה כמובן רחוב כיאט.

בסוף הרחוב נפנה ימינה (אמנם נגד התנועה אך אנו בסיור אז מותר לנו) לרחוב כורי.
משפחת ח'ורי (זהו התעתיק המודרני וכבר יש כמה בתים שעל חזיתם מוטבע השם החדש) היא משפחה ממוצא מארוני (שגם ליד כנסייתם, סמוך לכיכר פריז, יש רחוב על שמם של המארונים) וביתם היה במעלה הרחוב.
הסבר מוזר מאוד של העירייה לשם הרחוב

כעת הגענו לשדרות הציונות. שדרות הציונות היא "דרך ההר" או "רחוב ההר" ובערבית "אלג'בל" (الجبل) שנפרצה על ידי הטמפלרים ממושבתם לשכונת כרמלהיים, כתחליף לדרך סטלה מאריס שנגיע אליה בהמשך. לאחר קום המדינה שונה השם לשדרות או"ם. בעקבות ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות הוסב שם הרחוב כבמקומות רבים בארץ. לא בטוח שאלו שקבעו את שם הכיכר בתחתית הדרך ראו את האירוניה שדרך הציונות מתחילה (בערך) ברחוב שניים בנובמבר (יום הצהרת בלפור) ומסתיימת באמיל חביבי. 
עיריית חיפה לא מגיהה את כתיבת עובדיה וממשיכה לקרוא לרחוב "ההר" בערבית
נעלה בהר לפינת טשרניחובסקי-הנשיא. על הנשיא נדבר באחד הפרקים המאוחרים. בדרך נעבור במקביל לרחובות מוסול ואל בצרה שהם זיכרון לחברת IPC ( (Iraq Petroleum Companyשמשרדיה שכנו בסמוך ברחוב הגפן ולשם החברה שכך קראו לחלק זה של רחוב הגפן (ראו בפרק על המושבה הגרמנית שם נוסף לאותו מקטע רחוב). כמו שכבר ראינו עיראק הייתה מאוד נוכחת בימי המנדט בחיפה.
 
עוד בסביבה, ליד הגן הפרסי, רחוב שפרה שכנראה כל בתיו מושכרים או שייכים לבהאים כי כל שלטי הבתים כתובים באנגלית. ליד שפרה, חברתה המיילדת פועה. מעניין שבין שתי הכניסות לרחובות שכן בית חולים של חברת עזרה, שהיה גם בית יולדות.
 
מימין לסוף העלייה של דרך הציונות נמצא את רח׳ היובל. היובל הוא חג יובל הכסף של המלך ג׳ורג׳ החמישי מלך בריטניה שלכבודו ניטע גן על שטח שהיה שייך למסדר. בוודאי תעלה התמיהה כיצד הגיע שם עברי אחרי שם גן באנגלית. ובכן jubilee היא אחת המילים היחידות המופיעה במילון אוקספורד שמקורה בעברית.
מיד אחרי צומת הציונות-היובל-טשרניחובסקי-הנשיא ישנה פנייה לרחוב התשבי, כמובן על שמו של אליהו הנביא התשבי. כבר ראינו שאליהו הנביא נוכח מאוד בחיפה. על שמו רחובות וכנסיות ושכונה קטנה "רמת התשבי".

אליהו הנביא היה נביא קנאי ויש האומרים אכזר. ברבות השנים נהפך למעין סנטה קלאוס יהודי, הבא בליל הסדר לבקר. גם בשלטי הרחוב קרה המהפך ב-2020 והועתק התיאור המופיע בערך בוויקיפדיה בעברית.
השלט מימין עם הכיתוב הישן מול השמאלי עם הכיתוב המקל

שאול טשרניחובסקי זכה להנצחה משולשת. הרחוב שלפנינו, שכונת רמת שאול ורחוב שאול בנו"ש. מאחר ונו"ש הייתה שכונה נפרדת מחיפה יש בה מספר רחובות "כפולים" ונדון על כך כשנגיע לדון בשמות רחובות השכונה. לפני שיום (מתן שם) טשרניחובסקי הוא היה המשכה של דרך סטלה מאריס.
המשורר הלאומי הוא לא ביאליק?
ניצב לרחוב טשרניחובסקי נמצא את רחוב זאב. רחוב זאב נקרא בעבר אל-באשיר. פרנסי "חיפה האדומה" הסכימו לקרוא לו על שם זאב ז'בוטינסקי אך רק בשמו הפרטי ורבים אינם יודעים על שם מי הוא נקרא. פרופ' מעוז עזריהו, גאוגרף תרבותי, טוען שיש יותר רחובות בארץ ע"ש ז'בוטינסקי מאשר הרצל. אין הוא מציין אם בספירתו כלל רחובות כפולים ומשולשים (כמו בחיפה) על שמו של חוזה המדינה, כך שאני לא בטוח שהוא צודק בקביעתו זאת. לאחרונה הציבו שלט המציין את שמו המלא של ז'בוטינסקי כחלק ממגמה כוללת בעיר.

כל הרכס נקרא בעבר "כרמל צרפתי" על שם המנזר בסטלה מאריס שקיבל את חסות ממשלת צרפת.
עם התקדמות הבנייה חולק הרכס לתתי-שכונות. על מנת לשמר את הניחוח הצרפתי וגם בגלל התחממות היחסים של מדינת ישראל עם צרפת עד ימי האמברגו, רבים מרחובות השכונות נקראים ע"ש דמויות צרפתיות כאמיל זולא, דרייפוס, הבסטיליה, כרמיה, מרסיי, פייר קינג ורודן.
סביב אותו צומת תעתיקים שונים בערבית ובאנגלית