הנצחה וזיכרון בכרמל מרכזי

אַתָה מוֹצֵא שְׁלוֹשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁנִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם
אֶחָד – מָה שֶׁקוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמוֹ,
אֶחָד – מָה שֶׁקוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם,
וְאֶחָד – מָה שֶׁקוֹנֶה לוֹ לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכּוּלָם מָה שֶׁקוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.
(מדרש תנחומא, ויקהל, סעיף א')

מסלול הסיור עובר במקומות שרוב קוראי הבלוג עברו עשרות ומאות פעמים. אני מעוניין לתת זווית ראייה נוספת על האתרים שבו.

נתחיל בגן הרציג בפינת הרחובות מוריה-וולפסון.
מהי הנצחה? זוהי אחת הפעולות החשובות של אדם. שהרי מה יזכרו ממנו אם לא יונצח? לעיתים אנשים משלמים ממון רב ע"מ שיונצחו - הם או יקיריהם. אין בזה דבר רע. כל המערכת האקדמית שלנו וכן בתי חולים, מוסדות תרבות ועוד מבוססת על תרומות של בעלי ממון בתמורה להנצחה. יש מקרים שאפילו אם ועדת השמות העירונית קובעת שפלוני זכאי להנצחה ברחוב או כיכר, נדרשת המשפחה לממן "פיתוח" ע"מ שהשיום (מתן שם) יתבצע.

ג'ורג' יעקב הרציג היה ניצול שואה שהיגר לקנדה אחרי מלחמת העולם השנייה, שם נחל חיל בעסקיו. הוא רכש דירת נופש בחיפה, וכך נוצר הקשר עם העיר.

במרכז הגן פסל של דורית פרלמן "נוף פרקטלי". פלדמן מאוד פעילה בפיסול במרחב הציבורי

בגן מוצבים מספר ספסלים. כמעט על כל ספסל לוחית של משפחה שמנציחה את יקירה. מכאן עולה השאלה של הנצחה פרטית במרחב הציבורי - האם רק בעלי ממון יכולים להשתמש במרחב ״של כולם״ להנצחת היחיד? אך מאידך ללא תרומה זאת אולי לא היו כלל ספסלים לטובת הציבור.

 הגן היה חלק חלק מחורשת "מרגוע" או כשגור בפי האנשים "חורשת הכלבים" שכן בו אילפו כלבים בסופ"שים.

תצ"א מ-1945. הפינה הימנית של המשולש הוא המקום בו אנו עומדים.

נצא מהגן. לפנינו פסל לזכרו של רונן לב, טייס חיל האוויר בוגר בי"ס אילנות ובי"ס הריאלי. הפסל הוא יצירתו של יעקב חפץ ומורכב משלושה חלקים: הבסיס מעין מפחמה. באמצע פסיפס ולמעלה משולש אלומיניום מנצנץ לשמיים כאילו מזכיר את החופה של רונן לב שהתרסק עם נווטו ירון ויונטה אחרי שפגעו בלהקת חסידות.

בחיפה, כמו שניתן לקרוא בפוסטים שונים בבלוג, מקובל להנציח באנדרטאות קבוצות ולא בודדים. למשל אנדרטת בני הכרמל בהמשך מוריה.
כל המבקר בבית קברות צבאי ישראלי, בוודאי ישים לב להבדל בין קברים ישנים לבין קברים חדשים. ב-1995 קבע בג"ץ שיש לשנות את החוק כך שמשפחה תוכל להוסיף כיתוב אישי על מצבת היקיר לה. בכך נפרץ הסכר לנראות של המצבה, וכיום ניתן לראות מצבות עם שלל תמונות ודגלים. זוהי אינה ביקורת אלא הבנה שיש מעבר מהשתייכות לכלל, לאבל הפרטי של המשפחות והאדרת הפרט.

הצומת הוא מקום המפגש של שדרות מוריה ורחוב וולפסון. אני מהמר שאין מישהו במדינה שאינו יודע מי היה הרצל. פחות יודעים, אך עדיין רבים מכירים את ווייצמן.  מעטים שמעו על וולפסון. דוד וולפסון היה נשיא ההסתדרות הציונית בין מותו של הרצל לבחירתו של ווייצמן (כלומר בין 1905 ל-1911). הוא היה ממייסדי אפ"ק, קידם את רעיון הדגל המוכר לנו כיום, ונתן לשקל הציוני את שמו. משום מה אפילו לא הציבו שלט רחוב עם הסבר. מצד שני הציבו שלט עם הסבר לגבי "כבביר" על אף שכאן לא מתחילה השכונה.

נמשיך לכוון מרכז הכרמל. נגיע לצומת שד' מוריה עם רח' פינסקי. מלפנים נקרא רח' מרגוע והוחלף בפינסקי (עוד בחייו), בתקופה שלהיות סופר נחשב עדיין כבוד. חברי מפ"ם התנגדו להחלפה כי הסופר "פרסם דברי השמצה נגד הקיבוץ המאוחד".

על המשמר, 20 במאי 1952 מקור: אתר עיתונות יהודית-היסטורית

מאחר ופינסקי דומה לפינסקר בנו"ש, דיירי רחוב פינסקי התלוננו בפני נציב תלונות הציבור של עיריית חיפה ב-1974 וזה ביקש את התערבות הוועדה למתן שמות. בישיבה שכונסה ב-30 באוקטובר 1974 הוחלט שעל שלטי הרחוב ירשם השם דוד באותיות גדולות ואילו השם פינסקי ירשם באותיות קטנות.

שדרות מוריה נקראות לעיתים "קסאב" ע"ש בעל הקרקע בפאתיה הדרומיים של שכונת כרמלהיים שאנו במרכזה כעת.

מוריה - קסאב מ-1924

קרדיט: מאוסף ד"ר ירמיהו רימון

נמשיך לגן מניה שוחט.
כבר בכניסה נבחין בספסלים רבים שעל כולם לוחית זכרון. ממש בצומת הכניסה ארבעה ספסלים עם לוחית זהה.
הגן נקרא בימי הטמפלרים "גן אוגוסטה ויקטוריה" על שמה של קיסרית גרמניה שהיא ובעלה הקיסר וילהם השני הגיעו לביקור ואף עלו לכרמל בנובמבר 1898.
המזרקה במרכז הגן נתרמה ע"י אויגן וילבושביץ, אחיינה של מניה שוחט. מניה שוחט הייתה מראשי תנועת השומר ומראשי קיבוץ כפר גלעדי.

דבר, 8 בפברואר 1966. מקור: אתר עיתונות יהודית-היסטורית

כפר גלעדי הוקם ב-1916 ונעזב כמה פעמים. פעם אחת בעקבות אירועי תל-חי, עם נפילתו של יוסף טרומפלדור. מאחר ואנו עוסקים בהנצחה נדון בקצרה עליו ועל מורשתו. טרומפלדור הוא אחד משני האנשים (יחד עם הרצל) שהונצחו ע"י שני הפלגים היריבים הגדולים של תנועת הציונות בראשיתה, תנועת העבודה והרוויזיוניסטים. טרומפלדור היה איש תנועת העבודה. יש האומרים אפילו שאפשר להגדירו כקומוניסט. הוגה הקמת הסתדרות העובדים. מה לתנועה הרוויזיוניסטית ולטרומפלדור? ובכן, ז'בוטינסקי מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית היה רעו ושותפו של טרומפלדור להקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. התנועה הייתה צריכה גם היא סמל ואייקון לנחישות לאומית בדומה לחלוצים של תנועת העבודה, והיא אימצה לחיקה את טרומפלדור. היו מאבקים קשים עד כדי תגרות ידיים בימי העלייה לתל-חי בי"א באדר - יום נפילת תל-חי. משמע כל תנועה צריכה שיהיה לה מודל שיסחוף אחריה את ההמונים.
נזכיר שעל שם נופלי תל חי נקראה קריית שמונה שלפנים נקראה רק "קריית יוסף". כלומר רק טרומפלדור הונצח.
כידוע היזכור שאנו מקריאים ביום הזיכרון לחללי צה"ל מבוסס על היזכור לחללי תל-חי שחובר ע"י ברל כצנלסון.

אפילו לא ידעו את השמות הפרטיים של וולף שרף ויעקב טוקר

ליד המזרקה שני ספסלים עם הנצחת שני בני דודים נוספים של משפחת וילבושביץ: יובל, בנו של אויגן, ואלכסנדרה נכדתו של גדליהו וילבושביץ. בעיניי זה חינני שכאן הונצחו השניים עם בני זוגם. עדכון לאוקטובר 2021: העירייה הזיזה את השלטים לספסלים בשביל ליד בית הכט. או שיש כאן מעשה "סלאח שבתי" או סתם אי-הבנה שלה במה עוסקת הנצחה. משום מה זה לא מפתיע אותי.

נצא מהיציאה השמאלית ושוב שמאלה.
אנו בשד' הנשיא. כן, שד' הנשיא ממשיכות לכאן, בעוד ששד' מוריה מתחילות בסיבוב של שד' הנשיא מול האודיטוריום. מאחר ולא רבים יודעים זאת על הבית בפינת קלר מופיעים שני מספרים: האחד של שד' הנשיא (זאת הכתובת הנכונה) ואילו השני של רח' קלר, מאחר (כך אני מעריך) לדיירים נמאס להסביר את העניין.

מפה מ-1919

נגיע לרח' קלר. ממול מכון שומאכר עם שלט ההנצחה הכחול הנאה מטעם המועצה לשימור אתרים.

הנצחת גוטליב שומאכר

נפנה ימינה לאנדרטת אלכסנדר ברוולד. ברוולד היה אדריכל יהודי ממוצא גרמני שהגיע ארצה ע"מ לתכנן את בניין הטכניון בהדר. אחרי מותו ב-1930 החליטו מוקירי זכרו לבנות את האנדרטה במקום שאהב לשבת ולצייר. את התכנון לקח על עצמו תלמידו לשעבר במחזור הראשון של הפקולטה לאדריכלות בטכניון שברוולד עמד בראשה, זאב גסקו. על האנדרטה נחקקה כתובת בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית, ביטוי לרב-תרבותיות שבה האמין ברוולד, ובהן נכתב שמו ותאריכי לידתו ופטירתו הלועזיים והעבריים. מה שמוזר הוא סוגיית התאריך העברי השגוי שעליה עמדתי בפוסט אחר. כאן רשום 3 במרץ 1877, ח' אדר תרל"ז. אלא שאם נבדוק את המקבילה העברית לתאריך הלועזי נקבל י"ח באדר תרל"ז (זאת אינה שנה מעוברת). התאריך הלועזי הוא כרשום ברישומי ארכיון חיל הים הגרמני שבו שירת ברוולד במלחמת העולם הראשונה. באתר בית הקברות הר הזיתים רשום שתאריך לידתו הוא 14 במרץ 1876, י"ח באדר תרל"ז (טרם עליתי לקבר ע"מ לקרוא את החרוט עליו). מנין נובעים כל הפערים הללו - אינני יודע.

 נמשיך לכוון פינת קלר - שד' יצחק. כאן נמצא שלט המנוקד מוזר.

כבר ניקדתם - אז מדוע לא להכפיל את הל' (L), ולמה במלרע?

רח' קלר הוא ע"ש פרידריך קלר. ישנה אגדה אורבנית, ששמעתי גם ממדריכי טיולים, שכשהחליטו על שינוי השמות הלועזיים חשבו שהרחוב נקרא על שם הלן קלר ולכן לא הוחלף. אין לסיפור הזה שום רגליים. ידוע ידעו בדיוק מיהו קלר המקורי.
בישיבת ועדת השמות ב-11 בנובמבר 1953 הועלה הרעיון להוסיף לשמו של הרחוב את השם הלן וכך לשנות את זכר קלר ("מלך הכרמל"), איש המושבה הגרמנית, שדחף לבניית שכונת הנופש כרמלהיים להנצחתה של הלן קלר. ככלל ניטש ויכוח בין הרוצים למחוק את זכרם של הטמפלרים לבין החושבים שחלקם אכן קידם את חיפה מבלי להיות אנטישמים. אחד מאלו שצידדו בקו ההשארה היה ד"ר אליהו אורבך, שבעצמו הונצח שנים מאוחר יותר בסביוני הכרמל (או סביוני דניה בשמם הפרסומי), שכתב מכתב על כך להארץ.

מכתבי תושבים: מכתב להארץ מאזרח 23 ביולי 1951 עמ' 2 ודבר, 25 באוגוסט, 1953

שד' יצחק הן ע"ש יצחק גולדברג הידוע בשם "הנדיב הלא-ידוע". הוא כל-כך לא ידוע כנראה שבאחד מלקסיקוני רחובות חיפה נרשם - "ללא הסבר".

לקסיקון רחובות חיפה 1980

נשוב לחזית בית הכט , או בשמו היותר מוכר לחיפאים - "בית רוטשילד" ע"ש הנדיב הידוע. השם נובע כי פיק"א, חברתו של רוטשילד, רכשה את הבניין. עברו השנים וקרן הכט שילמה על מנת להחליף את השם. דבר דומה קרה לבית חולים רוטשילד, שארגון "בני ציון" העלה תרומה ולכן הוחלף השם.

אולי בגלל שהשלט מוחבא מאחורי צמחיה - הוא לא הורד

נמשיך לרחבת האודיטוריום. כאן הוטבעו על הרצפה שמות כוכבים ישראליים. מעין גרסה מקומית של שדרת הכוכבים של הוליווד או הרחבה לפני התיאטרון הסיני בלוס אנגלס שם מוטבעות כפות הידיים שלהם. בין הכוכבים הישראליים מופיע ובצדק שמו של משה איבגי. לאחר הסתבוכותו של האחרון עולה השאלה האם להסירו? בבית הנשיא פסלו של הנשיא קצב נשאר עם כניסתו של הנשיא פרס, אח"כ הוסר ולבסוף נשאר עם הסבר למעשיו של האיש. גם בארה"ב ובאנגליה, בעת מאבק השחורים באביב 2020, הופלו חלק מהפסלים של אנשים שנחשדו בגזענות, על אף מקומם בהיסטוריה (השחתת פסל צ'רצ'יל היא דוגמא נפלאה לדיסוננס).

האודיטוריום נקרא ע"ש ברוך ורות רפפורט. הזוג ירד מהארץ בשנות ה-50, עשה חיל בעסקים בשוויץ, והחל לתרום את הונו. בין הנהנים החיפאיים אפשר למצוא את הפקולטה לרפואה בטכניון ומתנ"ס הדר, שנקרא לפנים "ביתנו" ע"ש ויליאם גרין, מנהיג פועלים אמריקאי וידיד ישראל.

נמשיך ונרד במדרגות, ונעבור את הכביש לכוון רחוב ביכורים, בדרך לצומת ווג'ווד-הנשיא.
מימין מדרגות היורדות לרח' הבוצרים. בקצה גרם המדרגות הראשון מוזיאון שפתח הבמאי עמוס גיתאי, ד"ר לאדריכלות בהכשרתו, לזכר אביו, מוניו וינרוב, בוגר בי"ס באוהאוס בגרמניה. זהו חלל המשמש להרצאות בנושאי אדריכלות ונושאים משיקים לכך.

היישוב העברי רצה לחבר בין שכונות הדר הכרמל והר הכרמל. למעשה היו כבר קיימות שתי דרכים. האחת דרך סטלה מאריס שנסיעה בה האריכה מאוד את הדרך והשנייה דרך ההר, היא דרך הציונות של היום, שהייתה ועודנה תלולה מאוד כך שמשאיות ואוטובוסים התקשו לנסוע בה. לעיתים היו צריכים הנוסעים לרדת מהאוטובוסים בשל אי-יכולת כלי הרכב לטפס במעלה ההר. ראשי היישוב העברי ניסו לשכנע את אדוארד קית'-רוץ', מושל המחוז, בנחיצות דרך נוספת. האחרון סירב מספר פעמים לבקשה.

הארץ, יום שלישי, 1 בדצמבר, 1931 מקור: עיתונות יהודית היסטורית

ארע המקרה ודוד הכהן, מראשי היישוב העברי בחיפה, וקית'-רוץ' נפגשו במסיבה על סיפון ספינת קרב בריטית וכטוב ליבם ביין שיכנע הכהן את קית'-רוץ' לתמוך בסלילת הכביש, וכך אכן קרה. לכבודו של המושל, וכחלק מ"העיסקה", נקרא הכביש "קית-רוטש" כמנהג התעתיק בימים עברו (לעיתים התעתיק היה קיטרוטש אך אנו נצמד לכיתוב על השלט). עד כדי כך ניתן כבוד למושל שמצאתי שתי תמונות של הסרת הלוט משם הרחוב במחצית ראשונה של 1937. האחת במקום בו אנו עומדים, פינת הנשיא-וג'ווד (בתמונה להלן משמאל), והשנייה, שלדעתי, צולמה באזור רמת הדר של היום (בתמונה להלן מימין).

קרדיטים:מימין - חיים אהרונוביץ, הדר הכרמל.משמאל - פוטו ברנר

פונדק הדב של היום הוא יורשו של "מילק-בר צביקה", ע"ש של צביקה קסטלר, בנם של בעלי קונדיטוריה שכנה (כיום שוכנת שם "הקונדיטוריה של גל"), שנתנו כסף לחבריו מהצנחנים לפתיחת העסק.

נעבור את הכביש וניכנס לרח' מחניים, עד מסעדת איזבלה.
בית מחניים היה ביתו של פיליפס גזבר מפעל נשר וקצין בריטי בעברו. הוא תוכנן ע"י אלכסנדר ברוולד. על המפגש הראשון המעניין שלהם פנו למאמרו של אלי לירן (קישור למאמר) בעיתון חיפה - עיתונה של העמותה לתולדות חיפה.

ברח' מחניים 12 התגורר שבתי לוי, ראש עיריית חיפה בשלהי תקופת המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל. לוי בנה את ביתו ב-1941. כאן אין שום שלט המעיד על כך.

בית שבתי לוי שנהרס. מקור: כלבו 21 ביולי 1995

נגיע לקצה הרחוב, ורגע לפני שנפנה ימינה לרח' זיונית, נביט בשיפוץ הנפלא של הבית במתחם מושלי. יעקב מושלי היה מהנדס שעבד ברכבת, והיה מהיהודים הראשונים על הכרמל. הוא יסד שכונה שלמה שרוב הבתים בה נשמרו (בימים אלו - אוקטובר 2020 הרסו שני בתים במסגרת תמ"א 38). גם מושלי לא הונצח בשלט כחול.

נרד ברח' זיונית לדרך הים ושם נפנה ימינה, עד מעבר החצייה בו נעבור ונרד לרח' שושנת הכרמל 4. זה היה ביתו של יצחק סירקין שתכנן רבים מהבתים של שכונת מושלי. על הבית יש שלט שמוסתר (בעת כתיבת הפוסט) ע"י הצמחיה.

קרדיטים: מימין מאוספו של איתמר רוטלוי. משמאל: גזית, כרך ב', חוברת 4, תרצ"ד-1934

הבית ליד (שושנת הכרמל 6) הוא בית מילר שהורישו את הבית לטובת מרכז לנוער.

נעלה לדרך הים מס' 16. כאן שכן "פנסיון וולמן". עד לפני כמה שנים משרד עורכי הדין ששוכן בקומה התחתונה עוד תיחזק את השלט, הבנוי אותיות שהוצמדו לקיר,  אך לאחרונה גם הוא ירד. בדרך הים 6 עדיין קיים הסמל של פנסיון רולינצקי. בחיפה בכלל ובכרמל בפרט היו עשרות מלונות ופנסיונים (רק מנקודה זאת ניתן להבחין בלפחות ארבעה מוסדות), אך זה נושא לסדרת פוסטים אחרת.

השילוט "פנסיון וולמן". מקור: הארכיון הציוני הלאומי

הכניסה לפנסיון רולינצקי

ממול ביתם של הזוג טובה ויצחק פירר. פירר היה קבלן שבנה מס' בתים בכרמל.

נעלה למרכז הכרמל. דיון שלם על הבתים במרכז הכרמל - מי היו בעלי הבתים ומי תיכנן/ה את המתחם, אעשה בעתיד. בינתיים נעבור את הכביש לרח' אלחנן. רחובות כרמל מערבי נקראים לרוב על שם צמחים. ועד הר הכרמל החליט לקבוע שמות לרחובות, נקבעה ישיבה, ולישיבה הגיעו ילדי השכונה. אלו השפיעו שהרחובות יקראו על שם הצמחים הצומחים בהם כבר. כך נולדו הרקפות, הנרקיסים ועוד. מה פתאום רח' אלחנן בפינת הנשיא (שנקרא בזמנו "הצנובר")? שהרי רחובות אמורים להיקרא על שם צמחים. ובכן אלחנן היה דוד של ספקטור ובאותה ישיבה הוחלט שלכבודו של ספקטור, שכונה "מוכתר הכרמל" והיה המתגורר היהודי הראשון, יקרא הרחוב על שם דודו.

המבנה השני של ספקטור - אלחנן 1

מרפאת רש ברחוב אלחנן 4 נקראת ע"ש ד"ר זיגפריד הוגו רש (Resch) שהיה הרופא של הדגניות ואח"כ רופא מחוזי של קופ"ח בטבריה.
נמשיך עד רח' אלחנן 14. כאן היה ביתה של סבתה של הסופרת יהודית קציר, ועל אף שהבית נהרס ונבנה אחד תחתיו, דאגו לשמר את השם "בית יהודית" על הגדר בכניסה לבית.

נמשיך לפינת רח' אלחנן עם רחוב ג'ורג' אליוט שנשמע כשם גבר, אך למעשה זהו שם העט של מרי אן אוונס. שם זה ניתן על ידי ליידי דאונס אשר הושפעה עמוקות מספרה של אוונס "דניאל דירונדה", וביתם של הזוג דאונס היה במורד הרחוב.

מדוע השיבוש של מריאנה?

נתקדם לרח' אלחנן 22. כאן הציבו שלט כחול דמוי שלטי המועצה לשימור אתרים. כבר רציתם להנציח את קארל אילבינג, מדוע לטעות בשם? בנו של אילבינג, נחמן שנפל בקרבות משמר העמק ב-1948, הונצח באנדרטה לבני הכרמל שהוזכרה קודם.

אילבינג עומד ליד שלט עם שמו באתר הבנייה של הבית. מאוסף נכדו של אילבינג

אילסינג (בסמך) בשלט השגוי

ממול כניסה לרחוב ישורון שקוצר לטובת הנצחת יאיר כ"ץ בעת שבית הספר חוגים שכן בו.
משום מה החליטו להנציח בבית ספר חוגים החדש (בגבעה ליד לאון בלום) את רחל מתוקי שהייתה פקידה בכירה בעירייה, אבל כנראה שם פחות מתעניינים בהיסטוריה, כי ביה"ס כבר קרוי ע"ש סוקולוב.

נמשיך לפינת וג'ווד ונגיע לכיכר המחברת את רחוב אלחנן. בכיכר מוצב שלט הנצחה ע"ש גב' קליסמן. לא מצאתי שום תיעוד על הגברת וההנחה שלי שבמסגרת הפרטת הכיכרות הותר למשפחה להנציח את אם המשפחה. אם מי מהקוראים יודע יותר, אשמח לדעת.
מה שאנו רואים כאן הוא למעשה מעבר מהנצחת אישים ע"י הרשויות (וולפסון, טרומפלדור), הנצחה פרטית על מבנים פרטיים אך נצפים מהמרחב הציבורי, דרך תרומה פרטית להנצחה שיכלה להיות רשמית (מניה שוחט), עובר במתן תרומה לטובת הציבור (ספסלים, אודיטוריום) וכלה בהנצחה פרטית שלא מוסיפה כל טובת הנאה לכלל.