האנדרטה לבני הכרמל

האנדרטה לבני הכרמל נמצאת ברחוב ע"ש אברהם אהרון ספקטור הרוקח היהודי הראשון בחיפה ו"מוכתר הכרמל". הרחוב (לפעמים נקרא כיכר) הוא רחוב פנימי היוצא משדרות מוריה.

אין מטרת פוסט זה להנצחה וזיכרון. לשם כך קיימים אתר "יזכור" של משרד הביטחון ומקורות נוספים. ברצוני לעשות מעין סיור לאנדרטה ודרך שמות החללים לספר את סיפורם ואת קורות משפחתם. לא אכתוב על כל השמות המונצחים באנדרטה, בעיקר מהטעם שקצרה ידיעתי עליהם או על משפחתם מעבר לכתוב באתר משרד הביטחון. 

האנדרטה לבני הכרמל הוקמה במימון "האגודה להספקת מים על הכרמל" ו"ועד הר הכרמל". משרדי האגודות היו בבניין קולנוע ״מוריה״ הסמוך. היום השלט כל-כך דהוי שבלתי ניתן לקרוא אותו, וגם הקולנוע כבר אינו פועל. 

האנדרטה תוכננה ע"י צבי הקר ונחנכה ביום הזיכרון תשי"ז 1957. הקר נחשב לאדריכל מוביל בזמנו, שתחת ידיו תוכננו גם בה"ד 1 ומוזיאון הפלמ"ח בת"א.

למרחב, 3 במאי 1957. מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית

בראשיתה היו באנדרטה מפל קטן ובריכת מים צנועה. ברבות השנים נותקה המשאבה, המפל יבש והבריכה מולאה באבני טוף.
אולי על מנת להדגיש את חילוניותה של האנדרטה מצוטט בה משפט משירו של אוריאל אופק "הרֵעים במצעד הישן" שהופיע בספר השירים היחיד שלו - "באזני האילן", "ואתם לא הרביתם לשאול". חלק מהמונצחים באנדרטה חופפים לאנדרטה נוספת בכיכר בני אחוזה קרוב לבי"ח כרמל.

רשימת נופלים:
נחמן אילבינג היה בנו של האדריכל קארל אילבינג. כמה מבנייניו של אילבינג עדיין קיימים בחיפה. אחד מהם ניצב בדרך הים זה היה ביתם של בנדיקט ואנה גוטפריד. בית נוסף נמצא ברח' אלחנן 22 ועל סיפור השלט השגוי שנקבע בחומתו עמדתי בפוסט אחר.

אילבינג עומד ליד שלט עם שמו באתר הבנייה של הבית ברח' אלחנן. מאוסף נכדו של אילבינג

רות ואילנה אפרתי היו אם ובתה התינוקת שנפלו בקיבוץ משמר העמק בעת התקפת ערבים על הקיבוץ המבודד, באפריל 1947, כשהאם מסוככת על בתה. פגז שנפל על בית הילדים בו שהו השתיים הרג את שתיהן. כמו בעת נפילתן הן קבורות יחד באותו ארון בבית הקברות של קיבוץ משמר העמק. רות נחשבת כחלל צה"ל ולכן בכרית המצבה מוטבע סמל צה"ל.
רות, הבת היחידה להוריה, למדה בבי"ס לילדי עובדים וסיימה את חוק לימודיה בבי״ס הריאלי בחיפה. היא הייתה חברת "השומר הצעיר", דבר שלא היה מקובל בריאלי. ראש וראשון למתנגדים היה המנהל ארתור בירם שדרש שכל תלמידיו יהיו חברי "הצופים", תנועת הנוער שהקימו מוריו פנחס כהן ואחריו אריה כרוך. בצירוף מקרים עצוב גם בנו של בירם מונצח באנדרטה זאת.

רות ואילנה

אהרון בירם היה בנו של מייסד בי"ס הריאלי העברי. אהרון נהרג כקצין מילואים. גם בנו השני של ד"ר ארתור בירם, בנימין, נהרג בפעולת איבה. מאליה תישאל השאלה מדוע בן אחד הונצח ואילו השני לא? כנראה מאחר והאנדרטה מנציחה את חללי צה״ל עד 1957 עת נבנתה האנדרטה. הפנימיה הצבאית ליד בי"ס הריאלי קרויה על שמו של אהרון בירם. דודתו של אהרון, חולדה זְלוֹצִיסְטִי (אחותה של אימו) הייתה מהנשים היחידות שהשתתפו בקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל.

זאב זילוני היה נצר אחרון למשפחתו הגרעינית. הוריו נספו בשואה ואחיו נפל כחייל פולני. הוא עצמו נהרג בבית התעשייה באירוע שגרם גם לנפילתו של דוד קזשטכר שעל שמו שכונת "נווה דוד".  בן דודו של זאב הוא אלכס זילוני יוצא המערך הטכני של חיל האוויר הבריטי במל"הע השנייה. היה ממקימי "שירות האוויר" של ההגנה, שהוא אביו של חיל האוויר הישראלי. בגיל 105 קיבל דרגת אל"מ מהרמטכ"ל ונכון לכתיבת פוסט זה (סוף 2022) עדיין חי בגיל 106.

יובל טולצינסקי היה בן למשפחת מייסדי ת"א שעברה לחיפה בעת גירוש יהודי ת"א במלה"ע הראשונה. סבו מצד אביו הקים את הראינוע העברי הראשון בחיפה (בדרך אלנבי 26 כיום). שותפו של הסב היה יוסף בן חנניה שקשור משפחתית גם למלון העברי הראשון בחיפה - מלון תנתורא שהיה בעיר התחתית, אך זה כבר סיפור לפוסט אחר.
בעקבות נפילתו של יובל בקרב על מצודת כ״ח שינתה משפחתו את שמה ל"יובל". ביתם היה במוריה 21 ושלט המעיד על כך עדיין קבוע בקיר הפונה לרחוב.
סבו מצד אימו של יובל הוא ספקטור שעל שמו נקרא הרחוב (הכיכר) המוביל לאנדרטה.

מאיר מרט היה מבוגר בנופלו לעומת האחרים המונצחים כאן. הוא היה בן 43, מורה לחינוך גופני שנהרג במלחמת העצמאות. על שמו נוסדה תחרות "מפעל מרט" שבה מתחרים ילדי בתי ספר יסודיים בהתעמלות.

מאיר מרט. מאוסף משפחתו

ידידיה סגל הוא ״גיבור״ פרשת רציחתו. תחילת הפרשה בהשלכת פצצה ע״י אנשי האצ״ל על פועלים ערבים שניסו למצוא עבודת-יום בבתי הזיקוק. אנשי ״ההגנה״ זעמו על הפעולה החד-צדדית של האצ״ל ומכאן החלה מסכת חטיפות הדדיות של אנשי הארגונים שסופה בחטיפתו של ידידיה, איש האצ״ל, מאתר בנייה ברחוב יוסף בהדר. ידידיה היה הילד הראשון שנולד באחוזה ושמו הוא כשם הארגון שהקים את השכונה. מכאן התפצלו הסיפורים. אנשי האצ״ל טענו שהוא נרצח בידי אנשי ההגנה, ואלו טענו שהוא ברח וירד לטירה הערבית ושם נרצח. ככל הנראה גרסת האצ״ל היא הנכונה. בכל מקרה משרד הביטחון (ובוני האנדרטה) לקחו בחשבון שהוא נהרג בשל שירותו ולכן הוא מונצח כאן.

דן סליצן היה בנם של רחל ושמואל. בית סבו של דן היה מהראשונים ברח' הרצל. שמואל סליצן היה מנהל מפעל "שמן" וחבר מפקדת ההגנה בחיפה. רחל אימו הייתה רופאה שהתמחתה במחלות מידבקות ועבדה בליגה למניעת שחפת.

בית סליצן ברח' הרצל. מקור: אוסף משפחת וילבושביץ

רפאל (רפא) פרנק היה בנם של הנרייטה ואלפרד. אביו היה בעל ״קפה פרנק״ ברח׳ קלר 5 של היום. בעקבות נפילתו של רפאל בנגב שינה אחיו את שם משפחתו ל״רפאלי״. המשפחה עלתה פעמים. בפעם הראשונה ב-1924 התישבו בתל אביב ושם נולד רפא. כשהיה בן חצי שנה חזרו לברלין, נסעו לארה"ב ואח"כ לתקופת מה לארגנטינה. חזרו לגרמניה וב-1933 עלו בעלייה החמישית והתישבו בחיפה.

קפה פרנק. באדיבות משפחת רפאלי

דוד רוטנברג היה בנם של פיניה ואברהם. פיניה הייתה רופאה שהקימה בשותפות עם רודולף (רפאל) מאיר את בית יולדות "מולדה" ואחרי שנפרדו הקימה את בית יולדות "אמהוּת" בתחילת שד' הנשיא של היום. אברהם היה אחיו ושותפו של פנחס רוטנברג מקים חברת החשמל.

ציפורה ברויאר הייתה בתם של אולגה ויוסף ברויר. אביה תכנן את מרבית ייבוש ביצות עמק יזרעאל. ב-1930 מונה להיות נשיא הטכניון ואח"כ היה הפרופסור הראשון להנדסת מים בטכניון.
ציפורה התחתנה עם אלכסנדר ינאי ונהרגה בי-ם במלחמת העצמאות.

עודד בן ישראל לא גדל בחיפה, אך אביו אשר בן ישראל, ששינה את שמו לאבי-עודד אחרי נפילתו של בנו, התגורר בחיפה. אשר בן ישראל היה חוקר וסופר שכתב מאמרים וספרים על קבלה ועל א"י.
עודד התגייס לפלמ"ח בגיל 17 ונפל בקרבות חטיבת גבעתי בגשר עד-הלום.

עמנואל-יצחק טוכלר היה בנם של נאני וד"ר הרמן טוכלר. משפחת טוכלר הייתה בעלת בית הנחושת "המפורסם" ברח' תל מאנה 20. אמנם טוכלר היה משפטן בהכשרתו, אך הוא גם עסק בפיקוח על עבודות הקמת בתי נחושת נוספים בחיפה. על סאגת בתי הנחושת תוכלו לקרוא בערך הקצר המקושר לעיל שהוספתי לפני שנים לוויקיפדיה.

בית הנחושת ברח' תל מאנה

איתן ברור הוא בנם של סגולה וד״ר יצחק ברור (בראוור). יצחק בראוור היה גם הוא מורה בריאלי. היה מייסד ״אהל שם״ בחיפה, מייסד ״תנ״ך לעם״ וחיבר ספרי לימוד בנושאי גאוגרפיה. בקרב בחורבת ירדה (סמוך למושב משמר הירדן) זרק איתן בחזרה רימונים שהשליכו חיילים סורים ולבסוף נפל כשניסה לתקן מכונת ירייה. גופתו לא זוהתה עד היום.

אריק טרמר היה נצר אחרון למשפחתו. הוריו, ברטה ואדולף, נפטרו כשהיה נער ושאר משפחתו ניספתה בשואה. כשלושה חודשים לפני נפילתו, בקרב על ג'בע, התחתן. עד כאן סיפור "סטנדרטי" של נופלים רבים במלחמת העצמאות. מיוחד הוא נסיונו להגיע לא"י. עם כיבוש צ'כוסלובקיה ע"י הנאצים ארגן יהודי אוסטרי בשם ברטלוד שטורפר ספינות מעפילים. "המחיר הרשמי" לעלייה היה כ-30-20 ליש"ט (כ-2500 דולר במונחי 2022). שטורפר היה יהודי מומר שהועמד בראש המרכז להגירת יהודים מטעמו של אדולף אייכמן. לכאורה שטורפר היה מוציא לפועל לתוכניות נאציות, אך בפועל הוא הציל רבבות יהודים והוא עצמו לבסוף נספה באושוויץ. טרמר עלה על ספינת נהר בשם "הליוס" בברטיסלבה ואיתה שט על הדנובה עד רומניה. שם עלה על ספינת מעפילים בשם "אטלנטיק". האטלנטיק שטה לכוון חופי חיפה, ובדרך עברה חוויות רבות שבהן עלתה על שרטון ונחלצה כעבור יומיים, מרד של אנשי הצוות היווני, צפיפות ורעב, חוסר בפחם. לבסוף "נשברו" נוסעי הספינה ופנו לקפריסין משם נגגרה הספינה לחיפה. האטלנטיק ושתי אחיותיה "פסיפיק" ו"מילוס" היו פרי עבודתו של שטורפר. הנהגת הציונות הובכה מהגעת הספינות "הפרטיות", אך החלה במאמצים להשאיר את העולים בארץ. הבריטים לא הסכימו והעלו אותם לאונייה פאטריה שהוטבעה ע"י ההגנה בנמל חיפה.
טרמר גורש למאוריציוס ושם התנדב לצבא הצ'כי החופשי. אחרי המלחמה חזר לחיפה ובנס ניצל מאירועי בתי הזיקוק (שכאמור ידידיה סגל קשור גם הוא אליהם).