מה לחיפה ולבית העלמין משמר העמק?

 בית עלמין הוא מצע לספר סיפור. במיוחד אם הוא לא צפוף ועירוני כמו בתי העלמין החדשים בחיפה. בית העלמין של קיבוץ משמר העמק הוא מעניין מכמה סיבות. ראשית, המצבות, ולבטח הוותיקות שביניהן, אינן אחידות. כל נפטר הוא מיוחד וכמו שקורה בהרבה בתי עלמין בקיבוצים ובמושבים יש לו את המרחב שלו. שנית, חלק משמות הנקברים מוכרים לכל מי שחובב היסטוריה. תמצאו שם חמישה ח"כים, מזכ"ל הסתדרות ושורה של אומנים שאולי הידוע מכולם הוא ע. הלל ("דודי שמחה", "יוסי ילד שלי מוצלח"). אז מה לחיפה ולבית העלמין הזה? (הערה: לא ניקיתי את הקברים שביקרתי לפני הצילום. מצאתי שבכך יש קסם מסויים).

לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו בוגרי תנועת הנוער "השומר הצעיר" לעלות ארצה מאירופה והתאחדו בחבורות שנקראו "קיבוצים". החבורות החלו לעבוד בעבודה פיזית וחיכו ליום שבו הן תעלנה על קרקע משלהן.
חברי "קיבוץ השומר הצעיר ב'" עבדו בבניית מגורים בנו"ש עם הקמת השכונה ב-1922. לאחר מכן התאחדו עם חברי ״קיבוץ השומר הצעיר ד׳״ וכך קם קיבוץ משמר העמק בו קבורים גם אלו שהיו שם בערש הווצרותו של הקיבוץ.

דוד ורבקה שפיר ב-1923

רות ואילנה אפרתי היו אם ובתה התינוקת שנפלו בקיבוץ משמר העמק בעת התקפת ערבים על הקיבוץ המבודד, באפריל 1947, כשהאם מסוככת על בתה. פגז שנפל על בית הילדים בו שהו השתיים הרג את שתיהן. כמו בעת נפילתן הן קבורות יחד. רות נחשבת כחלל צה"ל ולכן בכרית המצבה מוטבע סמל צה"ל.
רות, הבת היחידה להוריה, למדה בבי"ס לילדי עובדים וסיימה את חוק לימודיה בבי״ס הריאלי בחיפה. היא הייתה חברת "השומר הצעיר", דבר שלא היה מקובל בריאלי. ראש וראשון למתנגדים היה המנהל ארתור בירם שדרש שכל תלמידיו יהיו חברי "הצופים", תנועת הנוער שהקימו מוריו פנחס כהן ואחריו אריה כרוך. בצירוף מקרים עצוב היא מונצחת ב"אנדרטה לבני הכרמל" כשלצידה מונצח גם בנו של בירם.

לצידן קבורה גם אמה של רות, עליזה.

יעל ויצמן היא בתם של יהודית ויחיאל ואחותו של נשיא המדינה לשעבר, עזר. המשפחה התגוררה בהדר ויעל היא בוגרת הריאלי. יעל התאהבה בקצין בריטי לא יהודי בשם קונל. הדבר היכה גלים בישוב העברי הקטן של תקופת טרום המדינה. גם בשל התנגדותו העזה של אביה וגם בשל הדוד המפורסם ד"ר חיים ווייצמן נשיא ההסתדרות הציונית. יעל לא נכנעה לתכתיביו של אביה ועזבה יחד עם אהובה לאנגליה. שם נולדו להם שני ילדים: דויד ודיאנה. שני הילדים עלו בהמשך לישראל והשתקעו בה. בעקבותיהם עלה גם זוג ההורים. על קברה של יעל חרוטה המימרה בלטינית "האהבה תנצח".
(הרוצים להרחיב בעניין יקראו את מאמרם של מוטי גולני ודניאלה רייך, "בין שליחות למנודות: המפגש בין בנות היישוב לבין לובשי המדים מהצבא הבריטי", בכתב העת "ציון").

הכיכר שרוב החיפאים קוראים לה כיכר לין על שם המרפאה הסמוכה נקראת בכלל כיכר יד לבנים (גם כיום ע"פ מדריך רחובות חיפה של אמציה פלד). אמנם כבר יש בחיפה דרך בשם יד לבנים אך משום מה החליטו שגם הכיכר תהיה על שמם. מרפאת לין היא על שמו של ברוך לין, איש ההסתדרות שעל שמו גם בית לין בקיבוץ להבות חביבה.

למשפחת לין יש גם ענף חיפאי. ח"כ לשעבר אמנון לין גם הוא בן הקיבוץ שהתחתן עם בתו של אבא חושי, ראש העירייה המיתולוגי של חיפה.

נשאר בענייני רפואה. ד"ר לגינקולוגיה רודולף מאיר והגינקולוגית ד"ר פיניה רוטנברג הקימו את בית היולדות מולדה בכרמל מרכזי. מאיר סיים לימודי רפואה באוניברסיטת מרבורג בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא ראשי בחזית בבית חולים של הצלב האדום. בנו היה חבר קיבוץ משמר העמק ולכן נקבר כאן.

יהודית וניסן לב נולדו והתחנכו בשכונת נו"ש בחיפה. ניסן היה חבר הפלמ"ח.

אם כבר ברחובות עסקינן, אזי רח' יעקב חזן בנו"ש נקרא על שם אחת הדמויות המרכזיות בתנועת "השומר הצעיר", וח"כ מטעמה.

ד"ר מכס אופנהיימר עלה לארץ מגרמניה עם משפחתו ב-1933 בעלייה החמישית ("עליית היקים"). הוא היה רופא ילדים אך מאחר ושמע שהארץ "מוצפת" רופאים דאג לקבל זיכיון מחברת "שול" לפתיחת חנות ומרפאה בחיפה (היו כבר שתי חנויות כאלו בארץ). הוא נסע ללונדון טרם עלייתו על מנת להתמחות ב"רפואת רגליים" ופתח עם השתקעותו חנות ברח' הרצל. אופנהיימר לימד את בתו לוטה את מקצוע הטיפול בכפות הרגליים, ושניהם עבדו בחנות.

מכס אופנהיימר בפתח חנותו