הבנקאות בחיפה עד קום המדינה לא הייתה שונה מהבנקאות בארץ ישראל. אמנם חיפה הייתה מרכז בריטי, אך הדבר לא השפיע רבות על קיום מערכת בנקאות עצמאית והמערכת החיפאית הושפעה מהקורה בירושלים ובתל אביב.
בתקופת המנדט היו עשרות (אם לא מאות) מוסדות פיננסיים בארץ. אבחן את המוסדות הללו בכמה חתכים:
* בנקים זרים כדוגמת ברקליס וגם אפ"ק הציוני, שהיה רשום כחברה בלונדון.
* בנקים מקומיים, בעיקר יהודים. מדוע בעיקר יהודים? משני טעמים: ההתיישבות היהודית הייתה ברובה בעיר, על אף הנרטיב הציוני של התיישבות בספר. בטח מהעלייה הרביעית, שהייתה עלייה בורגנית, ואילך. ואילו הערבים היו בעיקר כפריים ופחות התעסקו בתעשייה. עיור דורש יותר מימון וליווי בנקאי. הטעם השני הוא פשוט יותר - הערבית שלי צולעת למדי, כך שהמקורות הערבים פחות פתוחים בפניי. מכאן אני קורא לקורא דובר הערבית שירים את הכפפה ויעשה דבר דומה לכלכלה הערבית הלוקאלית.
** מתוך הבנקים המקומיים - אפריד את הדיון לבנקים למשכנתאות ("אפותיקאיים"), לבנקים מסחריים ובנקים קואופרטיביים (ראו בהמשך).
* אגודות שיתופיות לאשראי. אגודות אלו היו קואפרטיבים שבהם התאגדו אנשים, שילמו דמי חבר, ומרגע זה ואילך יכלו לקבל הלוואות בתנאים נוחים. האגודות הוקמו, לרוב, על בסיס מקומי או על בסיס משותף: כגון עולי בולגריה בחיפה שהקימו את קופת "אחוה", או בעלי המלאכה שהקימו את "קופת בעלי המלאכה חיפה". לכאורה קואופרטיב הוא מושג סוציאליסטי, והיית מצפה לראות אגודות בעלות גוון שמאל של פועלים וכיוצ"ב. אך למעשה גם "המחנה האזרחי" (קרי המחנה הלא מאורגן בהסתדרות) הקים קופות אשראי (אשתמש לסירוגין בשמות המקבילים הללו).
** יצור כלאיים של בנק ואגודה שיתופית היה הבנק הקואופרטיבי. על אף שחלק מהאגודות הוסיפו לעצמן את השם "בנק", הן לא היו בנק של ממש.
בתחילת ימי המנדט, המשיך הממשל הבריטי בדרכו של הממשל העותמני ולא עסק ברגולציה ותיקנון של המוסדות הפיננסיים, אך שורת פשיטות רגל, הביאו אותו לפרסם ב-1921 את "פקודת הבנקים" ובאותה שנה את "פקודת החברות" שבה הותר לכל תאגיד רשום אצל רשם החברות להתנהל כסניף של בנק זר או כחברה שנוסדה בארץ, ובלבד שיגיש לרשם החברות מאזן שנתי מבלי להגביל בהון מינימלי. ב-1922 פורסמה (ותוקנה ב-1932) "פקודת הבנקים לאשראי" שכוונה בעיקר לבנקים למשכנתאות - בשל ההגבלה על רכישת קרקעות על ידי יהודים כפי שהופיעה בספר הלבן השני ב-1930, ו"פקודת האגודות השיתופיות" שפורסמה ב-1920 ועדכונה ב-1936.
בתקופת המנדט היו עשרות (אם לא מאות) מוסדות פיננסיים בארץ. אבחן את המוסדות הללו בכמה חתכים:
* בנקים זרים כדוגמת ברקליס וגם אפ"ק הציוני, שהיה רשום כחברה בלונדון.
* בנקים מקומיים, בעיקר יהודים. מדוע בעיקר יהודים? משני טעמים: ההתיישבות היהודית הייתה ברובה בעיר, על אף הנרטיב הציוני של התיישבות בספר. בטח מהעלייה הרביעית, שהייתה עלייה בורגנית, ואילך. ואילו הערבים היו בעיקר כפריים ופחות התעסקו בתעשייה. עיור דורש יותר מימון וליווי בנקאי. הטעם השני הוא פשוט יותר - הערבית שלי צולעת למדי, כך שהמקורות הערבים פחות פתוחים בפניי. מכאן אני קורא לקורא דובר הערבית שירים את הכפפה ויעשה דבר דומה לכלכלה הערבית הלוקאלית.
** מתוך הבנקים המקומיים - אפריד את הדיון לבנקים למשכנתאות ("אפותיקאיים"), לבנקים מסחריים ובנקים קואופרטיביים (ראו בהמשך).
* אגודות שיתופיות לאשראי. אגודות אלו היו קואפרטיבים שבהם התאגדו אנשים, שילמו דמי חבר, ומרגע זה ואילך יכלו לקבל הלוואות בתנאים נוחים. האגודות הוקמו, לרוב, על בסיס מקומי או על בסיס משותף: כגון עולי בולגריה בחיפה שהקימו את קופת "אחוה", או בעלי המלאכה שהקימו את "קופת בעלי המלאכה חיפה". לכאורה קואופרטיב הוא מושג סוציאליסטי, והיית מצפה לראות אגודות בעלות גוון שמאל של פועלים וכיוצ"ב. אך למעשה גם "המחנה האזרחי" (קרי המחנה הלא מאורגן בהסתדרות) הקים קופות אשראי (אשתמש לסירוגין בשמות המקבילים הללו).
** יצור כלאיים של בנק ואגודה שיתופית היה הבנק הקואופרטיבי. על אף שחלק מהאגודות הוסיפו לעצמן את השם "בנק", הן לא היו בנק של ממש.
 |
| התפלגות המוסדות הפיננסיים. מקור - בנק ישראל |
 |
| סקר פלשטינה, 1946 |
 |
| קטע ממפה מ-1937 עם סניפי בנקים בעיר התחתית |
נקודת זמן חשובה היא "משבר חבש". המשבר היה במחצית השנייה של 1935 ונבע מכוונת איטליה לפלוש לאתיופיה. אמנם ד"ר מרדכי נאור טוען, שניצני המשבר החלו עוד קודם, אך אצמד לשם המופיע בספרים. בתקופת משבר זו, "הסתערו" לקוחות המוסדות הפיננסים וביקשו למשוך את הפקדותיהם. מובן שהדבר גרם לפשיטות רגל רבות. בעיקר משום שרוב המוסדות הפיננסיים לא עמדו על קרקע מוצקה בהקשרים של הון נזיל וערבויות ברות-קיימא. הבנקים הגדולים (בעיקר אפ"ק וברקליס) נחלצו לעזרת חלק מהבנקים והצילו אותם. בעקבות המשבר הקים השלטון הבריטי "ועדה לבחינת הבנקאות בארץ ישראל" ובעקבותיה חויבו המוסדות להעמיד הון זמין או להסיר משמם את המילה "בנק".
על מנת לבחון אילו מוסדות פיננסיים היו בחיפה, נעזרתי בספרי טלפונים של התקופות השונות. בהקשר זה יש לי שתי הנחות: האחת שלמוסדות היו טלפונים - דבר לא שכיח בימים ההם. וההנחה השנייה היא שספרי הטלפון שהיו פרסומיים/פרטיים בעיקרם - כלומר היית צריך לשלם על מנת שתופיע בספר. יש לי תחושה שלבנקים היה כסף על מנת להכנס לספרים אלו.
מקור נוסף אלו רשימות שנאספו עם השנים בידי גורמים שונים כשלמה קלונסקי ומחלקת המחקר של בנק ישראל.
כמה הערות לסיום:
* אין אני מתיימר להקיף את כל נושא הבנקאות בארץ ישראל. זהו תחום ענק שגם ספר אחד לא יכול להכיל. כוונתי הצנועה היא לאסוף פרטים על הבנקים בחיפה, על מנת שתווצר תמונה גדולה יותר, שממנה ניתן להבין את סדר הגודל של המערכת הפיננסית של טרום המדינה.
* חלק מהערכים בוויקיפדיה שאקשר אליהם נפתחו על ידי, כך שלפעמים הניסוחים דומים (בחזקת לא גנבתי...).
* לפעמים יוזכרו מוסדות פיננסיים, אך לא יורחב עליהם בפרק הנידון, אלא בפרק אחר. הסיבה היא שבנקים ואגודות החליפו ידיים ושמות פעמים רבות, כך שקשה לעיתים לקבץ את כל המידע הרלוונטי בפרק יחיד.
על מנת לבחון אילו מוסדות פיננסיים היו בחיפה, נעזרתי בספרי טלפונים של התקופות השונות. בהקשר זה יש לי שתי הנחות: האחת שלמוסדות היו טלפונים - דבר לא שכיח בימים ההם. וההנחה השנייה היא שספרי הטלפון שהיו פרסומיים/פרטיים בעיקרם - כלומר היית צריך לשלם על מנת שתופיע בספר. יש לי תחושה שלבנקים היה כסף על מנת להכנס לספרים אלו.
כמה הערות לסיום:
* אין אני מתיימר להקיף את כל נושא הבנקאות בארץ ישראל. זהו תחום ענק שגם ספר אחד לא יכול להכיל. כוונתי הצנועה היא לאסוף פרטים על הבנקים בחיפה, על מנת שתווצר תמונה גדולה יותר, שממנה ניתן להבין את סדר הגודל של המערכת הפיננסית של טרום המדינה.
* חלק מהערכים בוויקיפדיה שאקשר אליהם נפתחו על ידי, כך שלפעמים הניסוחים דומים (בחזקת לא גנבתי...).
* לפעמים יוזכרו מוסדות פיננסיים, אך לא יורחב עליהם בפרק הנידון, אלא בפרק אחר. הסיבה היא שבנקים ואגודות החליפו ידיים ושמות פעמים רבות, כך שקשה לעיתים לקבץ את כל המידע הרלוונטי בפרק יחיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה