סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ד')

בפרק הקודם סיימנו בכיכר ההגנה (מפגש אלנבי–המגינים). אל הצומת הזה נשפך גם רחוב שיבת ציון. בתחילה נקרא פשוט “הרחוב החדש”, ובהמשך נקרא Stanton Street ע"ש גנרל סטאנטון, מושל מחוז הצפון. מאחר שזה האחרון לא היה אהוד בקרב יהודי חיפה, שונה שמו של הרחוב לשיבת ציון. כפי שנכתב בפרקים קודמים, שם רחוב הוא לפעמים מאבק על נרטיב. 

מקור: אתר גדוד 22

                                                                   

אחת הנגריות ברחוב שומרת על השם הישן

 

נמשיך לאורך שדרות המגינים עד רחוב עין דור. כאן שכן ראינוע (לימים קולנוע) מפורסם. עד כדי כך מפורסם שמשרד עורכי הדין סלומון–ליפשיץ, מוסד חיפאי ידוע, פרסם את כתובתו “לפי הקולנוע”. יעקב סלומון, ממייסדי המשרד, הונצח לימים גם הוא ברחוב על שמו. התופעה אינה נדירה; ולראיה, גם כיכר ציון בירושלים נקראה אחר ראינוע שפעל במקום.

באדיבות עו"ד אילן גולדנברג

המרכז המסחרי החדש המוזכר במכתב לעיל בא להחליף את המרכז המסחרי החדש הקודם שנהפך לישן. עם השנים נבנה גם בהדר מרכז חדש אשר נגיע אליו בהמשך סיורנו.
רחוב הבנקים והרחובות הסמוכים אליו חשבון, פיקדון והנאמנים היוו את המרכז הבנקאי של העיר בימי הבריטים ובשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
רחוב נאמנים נקרא במדריכים השונים ובשלט ללא הא הידיעה, אך בכל שלטי הבתים ובפרסומים השונים של העסקים הוא נקרא "הנאמנים". גם בפרסומים רשמיים מימי המנדט משתמשים לעיתים עם הא הידיעה ולעתים ללא.

בין הבנקים, ברחוב הבנקים, היה גם בנק הולנד שבו עבד ראול ולנברג, שעל שמו רחוב ברמת אשכול, שהתגורר ברחוב ארלוזורוב. גם על הבית שבו התגורר וגם על הבית שבו עבד תלויים שלטים המציינים זאת. בנימה אישית: בבנק עבד גם דודי אשר וממנו יש לי תצלום נפלא של עובדי הבנק כשהוא ניצב ליד ולנברג. כמובן הוא עוד לא ידע שהאיש הצעיר העומד משמאלו יכנס לספרי ההיסטוריה.
בנקים נוספים שפעלו ברחוב היו בנק דרום אפריקה, בנק יפת, בנק ליצוא, הבנק לסחר חוץ (כיום הבנק הבינלאומי), בנק איגוד, בנק כללי. בקצה הרחוב שכן עד 2017 בנק מרכנתיל שמקורו בבנק חיפאי.
לפני מספר שנים פורסם שוועדת השמות רוצה להוסיף שמות לסימטאות השונות בתוך המתחם עם שמות כעו"ש. בינתיים עוד לא התקבלה החלטה.
 

ובתוך כל זה יש רחוב חריג אחד: רחוב שרה. בניגוד למה שנכתב בכמה ספרים, לפי זיכרונות שבתי לוי השם נקבע על שם אמין שרה. ב-1931 נודע לפרנסי חיפה העברית שהשטח שבין רחוב יפו לרחוב אלנבי (גן "אינשירוטק" = גן התענוגות) משועבד לאמין שרה בשל חובות של יורשי סלים ח’ורי. היהודים ביקשו לקנות את הקרקע תמורת 53,000 לירות א"י (כ-6 מיליון דולר במונחי 2020). נקבע שהתשלום ייפרס על פני שנתיים, וכשלא עמדו במועדים, אמיִן שרה הסכים לפריסה נוספת. לאות הוקרה נקרא הרחוב על שמו, ולימים היה זה מעין "רחוב ליליינבלום החיפאי". הסברה שלפיה נקרא על שם "שרה אמין" שייסדה אכסניה בחיפה ב-1837 שגוייה. אגב, ליליינבלום הונצח ברחוב מל"ל.

סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (ג')

נחזור לכיכר פייסל ונלך במקביל לדרך העצמאות. אנו בתוך העיר העתיקה של חיפה. כאן ליד מסגד אל-ג'רינה היה רחוב הבזאר (או השוק או market st. תלוי באיזו שפה בחרת לקרוא לו).

רחוב השוק (1924). קרדיט: Platt, Robert S. (Robert Swanton), 1891-1964

זה היה המרכז המסחרי של העיר והוא הוביל בין שערי העיר.

מתוך ספרו של אריה מהולל

כיכר פריז נקראה בתחילה כיכר חמרה (וגם הרחוב על שם בעלי הקרקע) או סאחת אל חנטיר (כיכר העגלות). הכיכר שימשה כתחנת התחבורה הציבורית של חיפה, בתחילה עגלות ואח"כ אוטובוסים.

לרחוב שחצה את העיר העתיקה קראו גם "דרך אומיה" על שם בית אומיה, שושלת הח'ליפים הראשונה של האימפריה המוסלמית. רחוב נתנזון של היום ליד בניין צים הוא בערך על אותו תוואי. פעילים אוהבים מדי פעם לשנות את השילוט. בחלקה המערבי של העיר נקרא הרחוב בעבר "סוק אל-אביאד", על שם בעלי הקרקע.

מסיור "זוכרות"

עם הפעלת הכרמלית שונה שם הכיכר לפריז, על שם הצרפתים שבנו אותה. בקום המדינה רצתה ועדת השמות לתת לכיכר את השם בנימין זאב הרצל. אך מאחר וכבר יש את רחובות הרצל, פינת הרצל והרצליה החליטו לא לשנות את השם. גם רחוב תל אביב הוא בעצם על שמו של הרצל כי זהו שם ספרו אלטנוילנד בתרגומו של סוקולוב שגם על שמו יש רחוב. בחיפה בניגוד לתל אביב (חיפה->נמיר) לא הוחלף השם.

מכאן שוב התפצלות - לשדרות המגינים ולרחוב נתנזון. על נתנזון דיברנו בפרק הקודם. שדרות המגינים החליפו את רחוב קינג ג'ורג'. נקל לראות שבחיפה, בניגוד לתל-אביב וירושלים, עוברת השם.

הארץ, 9 בדצמבר 1935. מקור: עיתונות יהודית היסטורית

הרחוב נקרא בתחילה "הדרך הראשית" וב-1935 שונה שמו לכבוד יובלו של המלך. הצעתה של ועדת השמות הראשונה הייתה לקרוא לרחוב זה "עצמאות" כניגוד לשלטון, אך לבסוף העצמאות נדדה, כאמור, על חשבונם של כל המלכים.

מפת הרץ-שקמוני 1934

בכיכר ההגנה מתחילה דרך אלנבי. לפני הנצחת המצביא, שעל שמו גם רחוב מגידו בכרמל, נקראה הדרך פשוט "הדרך אל המנזר" או סתם "דרך המנזר". המנזר - הוא כמובן מנזר סטלה מאריס.

לכיכר היו כמה שמות - רחוב פריר ששמו שונה בהמשך היה על שם בית הספר פריר של הכרמיליטים. וגם סתם כיכר אלנבי.

בניין סאלם בכיכר (השעון כבר איננו)

סיכום העירייה

שדרות המגינים "דרסו" את המשך דרך אלבני שהגיעה עד לכיכר חמרה (פריז של היום).

בנק מרכנתיל שהיה באלנבי. הבית נמצא היום במגינים (במדרכה המונמכת בואכה כיכר פריז)

כך נוצרו שד' המגינים מככר אלנבי (כיום-ההגנה) מזרחה

 

ברחוב "החדש" שכנו שתי קלינקות שע"ש בעליהן יהיו לימים רחובות.

מספר הטלפונים 1932