כיכר היינריך היינה, או בשמה הקודם כיכר המגדל, היא מבנן (או בלוק עירוני) מלבני שבמרכזו הוקם בית מלון. מי היו היזמים שקנו את השטח בשלהי מלחמת העולם הראשונה?
במהלך מלחמת העולם הראשונה, חשו הטמפלרים הגרמנים בעלי הבתים בפרבר
כרמלהיים (אזור רחוב קלר של היום), שהאדמה נשמטת מתחת רגליהם תרתי משמע. הם החלו למכור את אדמותיהם, שאינני בטוח שבחוקים של היום הם היו נחשבים בעליהן. עוד טענו לבעלות על קרקעות בסביבה בעלי קרקע ערבים. אין עניין החוקיות צריך להפתיע שכן כל האזור היה נטוש ברובו, ולמעט ההתיישבות הגרמנית וההתיישבות הערבית באזור מערות כבביר, היו בו רק "חקלאי קיץ".
חברת הכשרת הישוב החלה במסע קניה בינלאומי מדהים בעיניי. ללא פקס, ואי-מייל. כשמתחוללת בעולם מלחמה גדולה - החלה החברה לקנות שטחים בכרמל מרכזי ובכרמל מערבי. אל חברת הכשרת הישוב הצטרפו חברות קטנות וביניהן חברת "המנחיל".
בתב"עות 616 ו-592 רשומים בעלי הקרקע ועליהם אני רוצה לדון בפסקאות הבאות. שתי הערות: את שמות בעלי הקרקע כתבתי בכתב מודגש, וחלק מהערכים בוויקיפדיה שאני מקשר אליהם, נפתחו על ידי, כך שלפעמים הניסוחים דומים (לא גנבתי..).
 |
| מקור: אתר ההנדסה של עיריית חיפה |
חברת "אמריקה-ארץ ישראל השקעות", במימון בנק אמריקה-ארץ ישראל, החלה גם היא לקנות אדמות באזור. הבנק הוקם על ידי
מרדכי (מקס) בן ציון. בן-ציון
נולד בירושלים והתחתן עם שרה, בתו של יהושע שטמפפר. שטמפפר זכור בעיקר מהשיר על הקמת פ"ת ("בבוקר לח בשנת תרל'ח"). שטמפפר הוא דמות מרתקת בפני עצמה - יהודי חרדי (במושגים של היום), שנמשך לרעיונות של האמנציפציה וההשכלה, ובהיותו בן 26 בלבד היה ממקימי "אם המושבות".
 |
| מרדכי בן ציון. מקור: דוד תדהר, האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו |
שותף מרכזי לבן ציון היה
זלמן וויט. במלחמת העולם הראשונה גורש וויט מארץ ישראל לדמשק, בשל היותו נתין זר. אחרי שובו חבר לאלכסנדר אהרנסון ולאיתמר בן-אב"י והקימו את עיתון "דואר היום" (במקור ללא וו במילה דואר) ואת חברת "הסולל" שהוציאה לאור אותו ועוד מספר עיתונים בשפות שונות. "דואר היום" הוקם על מנת להיות לפה לילידי הארץ הספרדים ולבני המושבות של העלייה הראשונה. מעין איזון לנטיות הרוסיות של עיתון "הארץ" מצד אחד ולנטיות הסוציאליסטיות של אנשי העלייה השנייה. מאחר והיה איש כספים ומנהלה מעולה, עזר בהקמת הסתדרות "בני בנימין", שהייתה חברה שפעלה לרכישת אדמות, בין היתר הקימה את נתניה. את החברה יסד אהרנסון בעזרת כספים שהיו ברשותו או שקיבל מידידתו הקרובה מרי פלז.
בנו של וויט, יצחק (חקי), לחם בחזית ירושלים במלחמת העצמאות ושם מצא את מותו, בשל מה שכינה זלמן וויט "פגזים פגומים אשר המפקדה הראשית של ההגנה המציאה למרגמתו". וויט לא מצא מרגוע לנפשו, ודרש מבן-גוריון שימוצה הדין עם האשמים במותו. משפחת וויט הוציאה ספר זיכרון לבן שנפל. ספר שכנראה היה ספר הזיכרון הראשון שהוצא לחלל צה"ל. מפעל הנצחה נוסף היה הקמת בית חולים קטן בנתניה, בשם "מרפא יצחק". הרוצה להרחיב בנושא זה יפנה ל
בלוגו המצויין של פרופ' דוד אסף.
 |
זלמן וויט. מקור: דוד תדהר, האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
|
טובה רוטמן הייתה חברתה הטובה של שרה אהרונסון. בספרים מסויימים נטען שהייתה בת דודתה, אך אין זה מדוייק. היא הייתה אחותה של רעייתו של צבי, אחיה של שרה. כלומר הייתה מעין גיסה רחוקה. מאחר ושתי הנשים גדלו בזכרון יעקב הקטנה של אותם ימים, התיידדו מאוד השתייים. טובה לבית גלברג, מהמשפחות המייסדות של זכרון יעקב, התאהבה בניסן רוטמן, בן למשפחה ממייסדות חדרה. רוטמן היה ידידו של אבשלום פיינברג, דמות כריזמתית בפני עצמה. דרך פיינברג התוודע לפעילות מחתרת ניל"י שפיינברג ואהרון אהרונסון, אחיה הבכור של שרה אהרונסון, היו מייסדיה. טובה רוטמן פיתחה יחסים טובים גם עם אלכסנדר אהרנסון, ולפי אחת הטענות האקדח שעימו התאבדה לבסוף שרה, היה אקדח שניתן לטובה ע"י אלכסנדר. אחרי שנחשפה המחתרת נלקחו טובה וניסן למאסר בדמשק. בתום המלחמה החל ניסן רוטמן לנהל את עסקיהם של האחים אלכסנדר ורבקה אהרונסון. אמנם הוא היה בעל השכלה פורמלית מועטה, אך היה איש עסקים מצויין שרכש קרקעות רבות, כולל בכרמל.
עד היום נהנים צאצאיו מפירות חזונו.
 |
| עומדים: ניסן וטובה רוטמן. יושבים: שרה אהרנסון ויוסף לישנסקי. מקור: מכון ז'בוטינסקי |
אלעזר אלישר היה ממייסדי "קופת אשראי ארץ ישראל - קרדיט בנק" וחבר ההנהלה של בנק "קופת עם". בעברו ניהל את עיתון "דאר היום".
 |
| אלעזר אלישר. מקור: דוד תדהר, האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, |
שושנה הר-אלי, בתו של מרדכי בן-ציון. שושנה הייתה מנהלת ארגון אמהות עובדות בחיפה ובשנות ה-70 נשיאת המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות.
שמואל שמעון בן-ציון, היה גם הוא בנו של מרדכי בן-ציון. שימש כרב בארה"ב. כיהן כיו"ר ומנהל בנק "אמריקה - ארץ ישראל" שיסד, כאמור, אביו. נרצח ע"י אחד מדייריו בשל חוב כספי של האחרון לבן-ציון.
ניתן להבחין שבעלי הקרקע היו קשורים לאיתמר בן אב"י ולאלכסנדר אהרונסון. השניים התנגדו לפעילותה של חברת הכשרת הישוב, שכדברי עלוניה הוקמה על מנת "לסייע בידי פועלים יהודים, מחוסרי אמצעים, הבאים במספר רב ממזרח אירופה לארץ-ישראל". כך שגם במקום צנוע זה התנהל מאבק בין שני הגופים.
 |
| חזית מזרחית, מאוספו של ד"ר ירי רימון |
חלק מבעלי הקרקע הקימו את המלון הניצב במרכזה של כיכר היינריך היינה, והשכונה הקטנה נקראה שכונת בן-ציון. על המלון ועל שאר מבנים בכיכר אכתוב פוסט נפרד בעתיד (לא מבטיח..)
 |
| The Palestine Post,:25 Mar 1938 |
הרוצים לסייר בעקבות שמות הרחובות יפנו ל
כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה