סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (טו)

מפת הסיור

אחרי שחפרנו בנבכי משפחת הכהן נשוב לסיורנו אל המקום שבו הפסקנו - צומת מוריה צפרירים.
נפנה לצפרירים עד כיכר היינריך היינה בתחילה נקראה הכיכר שכונת בן ציון על שם מרדכי בן ציון ממייסדי השכונה. אין זה נדיר שקראו למבנן בשם בעליו ונגיע בהמשך הפרקים גם ל"שכונת מושלי". אני מזכיר שגם בפרקים הראשונים ראינו שרחובות וכיכרות נקראו בשם בעליהן. חלק מהקוראים ודאי יתפלאו על המונח "שכונה" למספר בתים צמודים אך זהו השם שרווח בתקופה ההיא (לשם השוואה "שכונת הרצליה" שהיו בה כ-10 בתים). הרוצים להרחיב את ידיעתם על בעלי הקרקע של השכונה הקטנה יפנו לכאן.

שכונת בן-ציון מאוסף ד"ר ירי רימון

אחרי הקמת מגדל המים ב-1937 (הוא לא בדיוק הראשון והרוצים להרחיב יוכלו לקרוא את מאמרו של צבי שטראוכר בעיתון העמותה לתולדות חיפה), שונה שם הכיכר לכיכר המגדל. הרחובות הסמוכים גם הם קשורים כהמעיין והמים. 
הנצחתו של היינריך היינה, על אף שהתנצר, לא הייתה מקובלת בזמנו על חלק מהציבור. דבר המזכיר את הנצחת ד'יזראלי שמופיע באחד מפרקי אחוזה. גם כאן העדיפו בת"א להנציחו, בפאתי יפו, בשם ספרו "הרבי מבכרך" ורק הרבה יותר מאוחר נקרא רחוב ממש על שמו.

הצופה, 23 במרץ 1956

המגדל תוכנן ע"י יוחנן רטנר, עמנואל ילן (וילנסקי) ומהנדס המבנים ד"ר נוימן. ע"ש רטנר רחוב ביזרעאליה. ע"ש אביו של ילן רחוב וילנסקי בהדר, אבי אשתו (יהודית) הוא משה אהרון מכליס שעל שמו הרחוב בשוק הטורקי וגיסו לשעבר הונצח במוזיאון שטקליס.
הגן במרכז הכיכר נקרא ע"ש שמואל הכהן, מראשי המתיישבים בכרמל מרכזי ויו"ר אגודת המים. לאחר מותו של הכהן כונסה ישיבה ב-18 ביוני 1947 של ועדת העירייה והוחלט לקרוא רחוב על שמו. כעבור שנה (ב-28 ביוני 1948) הוחלט לקרוא לגן שנשתל ליד מלון לב הכרמל (במקור "מעונות בן ציון") על שמו והמגרש ניתן לעירייה על ידי זלמן וייט (אחד השותפים במלון).

נרד לכוון רחוב לוטוס. במפות ובתב"עות (תוכנית בניין עיר) משנות ה-30 כבר נקבע השם "לוטוס". במפת צבי פרידלנדר מ-46 רשום "לוטוס", ב-50 מופיע "צאלים" וב-57 חזר "לוטוס". ברשימות תושבים שונות משנות ה-40 מוזכר השם רחוב "הצאלים" מספר פעמים. גם במדריך רחובות חיפה מ-1956 רשום "לוטוס (הצאלים)". במפת תיירים מ-1957 מופיע הרחוב בשם "צאלים". מה פשר שינוי השמות הזה אינני יודע. אולי מקורו בטעות שתוקנה, אולי בנסיון שינוי שם שלא צלח.
המשכו של לוטוס מצפרירים לרחל הוסב לזכרו של יהודה כרמי שהתגורר בחלק זה של הרחוב עוד כשנקרא לוטוס.

כנראה מעדיפים בעלי הבית את הרחוב הראשי ככתובתם ולא "סמטת יהודה כרמי"

 

 אנו בפאתי שכונת כרמליה שבה רחוב נוגה. יש בידי יותר מעדות אחת (אך לא סימוכין בכתב) שהרחוב נקרא על שם בתו הבכורה של בעל הבניין הראשון ברחוב, אהרון בר אילן בירנבאום.
נפנה ימינה ונגיע עד כיכר מינה (בן צבי) שחוץ מהיותה חיפאית הנצחתה כאן קשורה למרכז "כרמל - המרכז הבינלאומי להכשרה ע"ש גולדה מאיר" הסמוך (ברח' דוד פינסקי 12) שהקימה. גולדה מאיר גם מונצחת בשכונה שלמה וברחוב בשכונה. מעניין שהיא הונצחה ע"פ שמה הפרטי בניגוד לשאר ראשי הממשלה: בן-גוריון (שכונה, שדרות ובי"ס), אשכול (שכונה), אלון (שכונה, רחוב ובי"ס. כן, אלון היה רוה"מ למשך שלושה שבועות), בגין (שכונה), רבין (קריית הממשלה) ופרס (שכונה). אולי כי רצו להדגיש את נשיותה.

לפנינו רחוב קלר. רחוב קלר נמשך בזמנו מפינסקי של היום עד אנדרטת ברוולד. שדרות מוריה בקטע המקביל נקרא לעיתים "קסאב" ע"ש בעל הקרקע בפאתיה הדרומיים של שכונת כרמלהיים שעליה נדון בפרק הבא. כפי שראינו כבר בפרקים קודמים רחוב היה לפעמים על שם בעל השטח.

מוריה - קסאב מ-1924

קרדיט: מאוסף ד"ר ירמיהו רימון

ישנה אגדה אורבנית, ששמעתי גם ממדריכי טיולים, שכשהחליטו על שינוי השמות הלועזיים חשבו שהרחוב נקרא על שם הלן קלר ולכן לא הוחלף. אין לסיפור הזה שום רגליים. ידוע ידעו בדיוק מיהו פרידריך קלר.

כבר ניקדתם - אז מדוע לא להכפיל את הל' (L), ולמה במלרע?

בישיבת ועדת השמות ב-11 בנובמבר 1953 הועלה הרעיון להוסיף לשמו של הרחוב את השם הלן וכך לשנות את זכר קלר ("מלך הכרמל"), איש המושבה הגרמנית, שדחף לבניית שכונת הנופש כרמלהיים להנצחתה של הלן קלר. ככלל ניטש ויכוח בין הרוצים למחוק את זכרם של הטמפלרים לבין החושבים שחלקם אכן קידם את חיפה מבלי להיות אנטישמים. אחד מאלו שצידדו בקו ההשארה היה ד"ר אליהו אורבך, שבעצמו הונצח שנים מאוחר יותר בסביוני הכרמל (או סביוני דניה בשמם הפרסומי), שכתב מכתב על כך להארץ. את סמטת קלר הנמצאת בין כיכר מינה לכיכר יוסף זינגר כבר שינו לרחוב התור.

מכתבי תושבים: מכתב להארץ מאזרח 23 ביולי 1951 עמ' 2 ודבר, 25 באוגוסט, 1953

מצד ימין רחוב וולפסון, יורשו של הרצל בנשיאות ההסתדרות הציונית.
אך אנו נפנה שמאלה לרחוב קדימה על שמה של אגודת סטודנטים יהודים שנוסדה בווינה ב-1882. יחודה של האגודה שהרצל, שביה"ס הסמוך נקרא על שמו, היה חבר בה. בתחילה נקרא הרחוב "אביב" והתושבים ברחוב התנגדו מאוד לשינוי השם, אך הדבר לא עזר להם.

מעריב, 17 במרץ 1963

בניין עם שני שלטים בשמות שונים

ברחוב אביב (כיום קדימה) התגוררה משפחת ד"ר יצחק איצקוביטש שבנתה תחילה את ביתה ברחוב ארלוזורוב ועם ההפצצות האיטלקיות על חיפה במהלך מלחמת העולם השנייה עלתה לכרמל. ע"ש הד"ר רחוב (יותר נכון מדרגות) בנו"ש ליד "מעון לרופא" שאותו יזם.
בהמשך הרחוב נמצא רחוב כבירים שהוא כמובן עברות לכבאביר.

גם אם נתעלם משגיאות הכתיב - לא ניתן להתעלם מההסבר המאולץ

ג'לאל אדין שמס, מייסד כבאביר, ודודתו נדה עודה מונצחים בכפר.

בעירייה לא קוראים מה הם כותבים בשני קצוותיו של רחוב קטן?

נשוב מעט במעלה הרחוב ונפנה לרחוב הלילך. במפות התכנון של העירייה נקרא הרחוב לעיתים רחוב "התירוש" ע"ש אלכסנדר תירוש שהיה בעל הקרקע. בתב"א מ-1941 מופיע השם roseway כלומר הרחוב היה חלק מרחוב הוורדים של היום.

לימים קוצר שם הרחוב והוא נקרא כעת "הלילך".

היסטוריית הרחובות על הבית בפינת הלילך-קדימה

בהמשך הרחוב גן ע"ש ניצולי קסטנר. אולי בגלל המתיחות שהשם קסטנר מייצר הוחלט שהגן יהיה ע"ש ניצוליו ולא הוא עצמו.

נמשיך בשביל הקטן הממשיך מהלילך לרחוב מרגוע שהוחלף בפינסקי (עוד בחייו), בתקופה שלהיות סופר נחשב עדיין כבוד. חברי מפ"ם התנגדו להחלפה כי הסופר "פרסם דברי השמצה נגד הקיבוץ המאוחד".

על המשמר, 20 במאי 1952

מאחר ופינסקי דומה לפינסקר בנו"ש, דיירי רחוב פינסקי התלוננו בפני נציב תלונות הציבור של עיריית חיפה ב-1974 וזה ביקש את התערבות הוועדה למתן שמות. בישיבה שכונסה ב-30 באוקטובר 1974 הוחלט שעל שלטי הרחוב ירשם השם דוד באותיות גדולות ואילו השם פינסקי ירשם באותיות קטנות. זה כמובן מתנגש עם שאר הדודים בעיר (נווה דוד, כיכר דוד).

בפינת פינסקי עם מוריה התגוררה בתו של הלל יפה שעל שמו רחוב בהדר. בית שתוכנן ע"י רטנר שהוזכר לעיל.

בבית פינסקי רשמו את שמו ללא יוד.

רחוב מקביל לפינסקי נקרא שדרות הצבי. רבים מוותיקי העיר קראו לרחוב "רחוב האהבה" אולי בשל העצים ואולי בשל דברים אחרים שקרו בו. לענ"ד הקשר האטימולוגי הוא מהמילה הערבית ג'זאל (שגם על שמו רחוב בחוף שמן) שתרגומה הוא צבי או אהבה. המילה חדרה גם לאנגלית ולגרמנית והצבי הוא משל לאהבה בשפות רבות.
בשדרות הצבי 10 התגורר דניאל פריץ, מנהל נוסף של בי"ח הדסה/בני ציון שהונצח בשם רחוב ביזרעאליה.
בשדרות הצבי 12 התגוררו יונה ואגון ויס. יונה היא בתו של ד"ר איצקוביטש שהוזכר בהקשר רחוב קדימה.

נמשיך לשדרות יצחק ע"ש יצחק גולדברג הידוע בשם "הנדיב הלא-ידוע". הוא כל-כך לא ידוע כנראה שבאחד מלקסיקוני רחובות חיפה נרשם - "ללא הסבר". דרך אגב ע"ש עורך אותו לקסיקון - אליעזר בונה - רחוב במפרץ חיפה. בכל מקרה גולדברג רכש את מתחם קלר (קלר 2 של היום ומטה) ובנה במקום אחד המבנים בית ע"ש אשתו רחל. בתם, יהודית-לוּדָה, נישאה ליעקב קליבנוב שגם על שמו רחוב ביזרעאליה.

לקסיקון רחובות חיפה 1980

המגרש של שד' יצחק 6 היה בתחילה מגרש משותף של ארתור רופין ושמואל הכהן שהוזכר קודם לכן. רופין בנה בשד' יצחק 6 בית קיץ אך מעולם לא התגורר בו, ואילו משפחת הכהן בנתה בדרך הים את ביתה. כפי שראינו בפרק קודם, למשפחות רופין והכהן קשר משפחתי. ע"ש רופין רחוב גדול המקשר בין אחוזה להדר.

פרופ' יוסי בן ארצי מתאר, בסיפרו "להפוך מדבר לכרמל", את השתלשלות מכירת המגרש שהיום בנוי עליו שד' יצחק 10 מידי חיים ווייצמן (שעל שמו שני רחובות בחיפה) לזיגפריד גליקסמן, מנהל מפעל "שמן". גליקסמן חשוב לעניינינו כי בנו התחתן עם בתו של יעקב מושלי, שהוזכר לעיל ושעל שמו (של מושלי) רחוב במפרץ חיפה.
בסוף שדרות יצחק נפנה ימינה ל"הצופים", תנועת הנוער המובילה, ומשם עד כיכר מילה ברנר שעל קשרי המשפחה שלו ניתן לקרוא בפרק הקודם.