רקע:
"אגודה ארצישראלית" (The Palestine Corporation) הוקמה ב-1922 ע"י "המועצה הכלכלית לארץ ישראל" בראשות סר אלפרד מונד. מטרתה של האגודה הייתה להשקיע במיזמים כלכליים ותעשייתיים. בחיפה למשל, היא עזרה במימון מפעל נשר. ב-1951 הייתה הבסיס לבנק אגוד (שמו נכתב בכתיב חסר) יחד עם "החברה הכלכלית לארץ ישראל" האמריקאית. באפריל 1954 רכש בנק לאומי את רוב מניות האגודה הארצישראלית, ובכך עבר בנק אגוד לבעלות משותפת של בנק לאומי והחברה הכלכלית. ב-1961 רכש בנק לאומי את שאר מניות הבנק מידי החברה הכלכלית לארץ ישראל והוא עבר לבעלותו המלאה. בנק כרמל, בנק חיפאי טהור אשר החל את דרכו ב-1962 מתוך אגודת "הלוואה וחיסכון - חיפה", נמכר ב-1972 לבנק טפחות, ואח"כ עבר כמה גלגולים לפני שנמכר לבנק אגוד ב-2001. ב-1954 סניף בנק אגוד היה ברחוב הבנקים 8. סניפים נפתחו ברח' הרצל 20 ב-1965 ובמרכז הכרמל שנפתח ב-1975. תחילה בשד' הנשיא 127 ואח"כ ברח' מחניים. בנק אגוד נרכש על ידי בנק מזרחי טפחות ב-2020 וב-2022 חדל להתקיים.
 |
| בנק אגוד ברח' הבנקים |
השביתה בבנק:
בקיץ 1958 הפך סניף בנק אגוד בחיפה לזירת מבחן ביחסי העבודה בעיר. מבחינת מפ"ח (מועצת פועלי חיפה) החזקה, הבנק חרג מכללי המשחק המקומיים: הוא העסיק פקידים ללא הסכם עבודה מאורגן וללא תיווך לשכת העבודה. מבחינת הנהלת הבנק דווקא ההסתדרות היא שחרגה מסמכותה וניסתה לכפות התארגנות על עובדים שלא רצו בה. קריאת העיתונים מאותם ימים חושפת כיצד כל מגזר פוליטי גזר מציאות אחרת לחלוטין מתוך אותם אירועים בדיוק.
 |
| מודעת הנהלת הבנק, הבקר, 17 ביוני 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית |
התגייסות עיתונות הפועלים:
עיתונות הפועלים התייצבה מיד וללא סייג לצד מפ"ח והציגה את השביתה כמאבק הירואי על זכויות.
"על המשמר" דיווח כי תנאי השכר והעבודה בבנק נופלים מהמקובל. בנוסף, נכתב כי העובדים, שרובם חברי הסתדרות, הם שפנו וביקשו את עזרת הסתדרות הפקידים.
 | ||
על המשמר, 12 ביוני 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית "דבר" הדגיש את השכר הנמוך של הפקידות, שנע בין 120 ל-150 לירות ברוטו לחודש. העיתון קבע כי הפקידים שלא שבתו עשו זאת מתוך כניעה להנהלה. מאוחר יותר, "דבר" חגג את סיום השביתה כהישג ותקדים עקרוני וחשוב להסתדרות.
|
"למרחב" דיווח שהנהלת הבנק סירבה לכל משא ומתן, ואף הפעילה לחץ והורתה לפקידים להימנע מכל מגע עם ההסתדרות. העיתון הסביר שזו הסיבה שהשביתה התקיימה ללא השתתפות מעשית של פקידי הבנק, אלא בעזרת משמרות מפקידי בנקים אחרים.
למרחב, 13 ביוני 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית
בדומה, "קול העם" הקומוניסטי גינה את הנהלת הבנק על שימוש בלחץ באמצעות "פקידים שכירים" כדי להרתיע את העובדים מכל ניסיון של מגע עם ההסתדרות.
קול העם, 8 באפריל 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית מהצד השני - עיתונות המגזר הבינוני-אזרחי והמגזר הדתי
לעומת זאת, העיתונות המזוהה עם המעמד הבינוני, המגזר הפרטי והדתי, הציגה תמונה הפוכה לחלוטין של התערבות כוחנית ומיותרת של מנגנון הסתדרותי מנופח.
"הארץ" הביא בהרחבה את גילוי הדעת של הוועד הארצי של בנק אגוד. על פי גילוי הדעת, כבר קיים חוזה עבודה ארצי עם הוועד, ותנאי העובדים למעשה טובים מאלו שבבנקים אחרים. נטען כי העובדים בחיפה ביטלו מיוזמתם את הפנייה להסתדרות לאחר שדרישותיהם נענו. "הארץ" הוסיף שההסתדרות "ניצלה" את הפנייה הישנה בניסיון לספח אליה את העובדים, תוך הפעלת לחץ נגדם, ולמרות שהעובדים עצמם התנגדו להצטרפות.
"הצופה" הדתי היה נחרץ אף יותר וקבע מפורשות כי השביתה הוכרזה בניגוד לדעת העובדים. העיתון תיאר כיצד המשמרות, שהורכבו מאנשי מפ"ח ולא מנציגי העובדים, ניסו למנוע מלקוחות להיכנס. כמו כן, העיתון דיווח כי עובדי הבנק סירבו באופן אקטיבי להופיע בפני מפ"ח בטענה שהחוזה הכללי חל גם עליהם.
הארץ, 18 ביוני 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית
הצופה, 15 ביוני 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית גם עיתון "חרות" הרוויזיוניסטי דיווח על התנגדות העובדים לשביתה.
חרות, 14 ביולי 1958. מקור: עיתונות יהודית היסטורית סוף דבר: פשרה בחסות משרד העבודה
כך הסתיים משבר יוצא דופן: שביתה שהוכרזה בשם העובדים, אך בתחילתה רובם המשיכו לעבוד. רק לאחר התערבות משרד העבודה והצבעה חשאית של עובדי הסניף בה החליט רוב מכריע (18 בעד, 2 נגד, 6 נמנעים), להעניק להסתדרות ייפוי כוח לייצגם, נחתם הסכם ארצי מול הסתדרות הפקידים. מבחינת עיתונות הפועלים היה זה ניצחון של זכות ההתארגנות. מבחינת העיתונות האזרחית והדתית דוגמא נוספת לכוחה הכופה של ההסתדרות. דווקא הפער הזה בין הגרסאות הוא שהופך את פרשת בנק אגוד בחיפה למקרה מבחן קטן אך חד של יחסי העבודה בישראל של שנות החמישים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה