מה לחיפה ולבית העלמין משמר העמק?

שלט רחוב בקריית חיים עם (איך לא) טעות בשנת היסוד

בית עלמין הוא מצע לספר סיפור. במיוחד אם הוא לא צפוף ועירוני כמו בתי העלמין החדשים בחיפה. בית העלמין של קיבוץ משמר העמק הוא מעניין מכמה סיבות. ראשית, המצבות, ולבטח הוותיקות שביניהן, אינן אחידות. כל נפטר הוא מיוחד וכמו שקורה בהרבה בתי עלמין בקיבוצים ובמושבים יש לו את המרחב שלו. שנית, חלק משמות הנקברים מוכרים לכל מי שחובב היסטוריה. תמצאו שם חמישה ח"כים, מזכ"ל הסתדרות ושורה של אומנים שאולי הידוע מכולם הוא ע. הלל ("דודי שמחה", "יוסי ילד שלי מוצלח"). אז מה לחיפה ולבית העלמין הזה? (הערה: לא ניקיתי את הקברים שביקרתי לפני הצילום. מצאתי שבכך יש קסם מסויים).

לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו בוגרי תנועת הנוער "השומר הצעיר" לעלות לארץ ישראל מאירופה ולהתאגד בקבוצות עבודה שנקראו "קיבוצים". קבוצות אלו עסקו בעבודות פיזיות וחיכו להזדמנות לעלות על קרקע משלהן ולהקים יישובים חקלאיים.
חברי "קיבוץ השומר הצעיר ב'" נטלו חלק בבניית שכונת נווה שאנן (נו"ש) עם הקמתה בשנת 1922, כאשר עבדו בבניית מגורים בשכונה. בהמשך התאחדו חברי הקיבוץ עם "קיבוץ השומר הצעיר ד'" ויחד הקימו את קיבוץ משמר העמק, שהיה לאחד מהקיבוצים המרכזיים של תנועת "השומר הצעיר". חברי הקיבוץ שהיו מעורבים בהקמתו ובתחילת דרכו קבורים כיום בקיבוץ, המנציח את תרומתם לערש היווצרותו.

דוד ורבקה שפיר ב-1923

רות ואילנה אפרתי, אם ובתה התינוקת, נפלו באפריל 1947 במהלך התקפה של ערבים על הקיבוץ המבודד. בעת ההתקפה פגז פגע בבית הילדים שבו שהו השתיים. רות, במסירות אין קץ, ניסתה להגן על בתה בגופה, אך שתיהן נהרגו יחד. כמו בעת נפילתן הן קבורות יחד. רות נחשבת כחלל צה"ל ולכן בכרית המצבה מוטבע סמל צה"ל.

רות, הבת היחידה להוריה, למדה בבית הספר לילדי עובדים בקריית חיים וסיימה את חוק לימודיה בבי״ס הריאלי בחיפה. היא הייתה חברת "השומר הצעיר", דבר שלא התקבל בעין יפה בבית הספר הריאלי. ראש וראשון למתנגדים היה המנהל ארתור בירם שדרש שכל תלמידיו יהיו חברי "הצופים", תנועת הנוער שהקימו מוריו פנחס כהן ואחריו אריה כרוך. בצירוף מקרים עצוב היא מונצחת ב"אנדרטה לבני הכרמל" כשלצידה מונצח גם בנו של בירם.

לצידן קבורה גם אמה של רות, עליזה. אביה, ד"ר גרהרד רוזנקרנץ, היה יוזם הקמת בית החולים כרמל. הוריה התגרשו ואימה הלא-יהודיה נשארה בארץ ללא משפחה. אלמנהּ של רות, יוסקה אפרתי, לקח אותה לקיבוצו. אפרתי הקים משפחה חדשה וגם הוא נטמן בקרבת מקום.

יעל ויצמן היא בתם של יהודית ויחיאל ואחותו של נשיא המדינה לשעבר, עזר. המשפחה התגוררה בהדר ויעל היא בוגרת הריאלי. יעל התאהבה בקצין בריטי לא יהודי בשם קונל. הדבר היכה גלים בישוב העברי הקטן של תקופת טרום המדינה. גם בשל התנגדותו העזה של אביה וגם בשל הדוד המפורסם ד"ר חיים ווייצמן נשיא ההסתדרות הציונית. יעל לא נכנעה לתכתיביו של אביה ועזבה יחד עם אהובה לאנגליה. שם נולדו להם שני ילדים: דויד ודיאנה. שני הילדים עלו בהמשך לישראל והשתקעו בה. בעקבותיהם עלה גם זוג ההורים. על קברה של יעל חרוטה המימרה בלטינית "האהבה תנצח".
(הרוצים להרחיב בעניין יקראו את מאמרם של מוטי גולני ודניאלה רייך, "בין שליחות למנודות: המפגש בין בנות היישוב לבין לובשי המדים מהצבא הבריטי", בכתב העת "ציון").

הכיכר שרוב החיפאים קוראים לה כיכר לין על שם המרפאה הסמוכה נקראת בכלל כיכר יד לבנים (גם כיום ע"פ מדריך רחובות חיפה של אמציה פלד). אמנם כבר יש בחיפה דרך בשם יד לבנים אך משום מה החליטו שגם הכיכר תהיה על שמם. מרפאת לין היא על שמו של ברוך לין, איש ההסתדרות שעל שמו גם בית לין בקיבוץ להבות חביבה.

למשפחת לין יש גם ענף חיפאי. ח"כ לשעבר אמנון לין גם הוא בן הקיבוץ שהתחתן עם בתו של אבא חושי, ראש העירייה המיתולוגי של חיפה.

נשאר בענייני רפואה. ד"ר לגינקולוגיה רודולף מאיר והגינקולוגית ד"ר פיניה רוטנברג הקימו את בית היולדות מולדה בכרמל מרכזי. מאיר סיים לימודי רפואה באוניברסיטת מרבורג בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא ראשי בחזית בבית חולים של הצלב האדום. בנו היה חבר קיבוץ משמר העמק ולכן נקבר כאן.

יהודית וניסן לב נולדו והתחנכו בשכונת נו"ש בחיפה. ניסן היה חבר הפלמ"ח.

אם כבר ברחובות עסקינן, אזי רח' יעקב חזן בנו"ש נקרא על שם אחת הדמויות המרכזיות בתנועת "השומר הצעיר", וח"כ מטעמה.

ד"ר מכס אופנהיימר עלה לארץ מגרמניה עם משפחתו ב-1933 בעלייה החמישית ("עליית היקים"). הוא היה רופא ילדים אך מאחר ושמע שהארץ "מוצפת" רופאים דאג לקבל זיכיון מחברת "שול" לפתיחת חנות ומרפאה בחיפה (היו כבר שתי חנויות כאלו בארץ). הוא נסע ללונדון טרם עלייתו על מנת להתמחות ב"רפואת רגליים" ופתח עם השתקעותו חנות ברח' הרצל. אופנהיימר לימד את בתו לוטה את מקצוע הטיפול בכפות הרגליים, ושניהם עבדו בחנות.

מכס אופנהיימר בפתח חנותו

זאב צ'לנוב הוא בנו של המנהיג הציוני יחיאל צ'לנוב שעל שמו רח' יחיאל בהדר. אחרי מותו של יחיאל צ'לנוב עלתה אלמנתו רבקה עם שלושת ילדיה זאב, בנימין ופאני. זאב השלים את לימודיו בביה"ס הריאלי העברי בחיפה, ולאחר מכן פנה להגשמה. הוא נמנה בין הראשונים לעלות לשדות משמר העמק. כשניסה להרגיע שור משתולל ברפת, נגח בו האחרון וגרם לפציעה קשה ממנה נפטר מספר ימים אחר כך.

משפחת צ'לנוב בראשות רבקה ויחיאל. מקור: אישי רחוב

חנה קציר נולדה בגרמניה ולמדה עברית כבר בגיל הגן. אביה עלה לארץ בשנת 1933, ושאר בני המשפחה הצטרפו אליו ב-1934 והתיישבו ברחוב חורב 14. אביה, לוי וולף, הוזמן על ידי ד"ר בירם להקים ולנהל את סניף אחוזה של בית הספר הריאלי, וחנה כמובן הייתה בין בוגרותיו. אביה היה מזועזע מהצטרפותה לשומר הצעיר. לוי וולף נחשב למורה אהוב לאנגלית ופינת זכרון קטנה נמצאת בחצר בית הספר. חנה הגיעה לקיבוץ משמר העמק במסגרת "ההשלמה הארץ-ישראלית". היא התחתנה עם לידא (אליעזר) ששכל את אשתו הראשונה מרים (מירי) בהתקפה בסוף 1948. מירי, שהייתה אז בהריון, שהתה בחדר האוכל הסמוך לבית הילדים. מירי קבורה לידם ובעיניי זה מעשה מכובד. חנה מילאה שורת תפקידים בקיבוץ, עד לתפקידה כמזכירה.

מרדכי שנהבי נחשב לאחד משני העולים הראשונים בעלייה השלישית (מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה). חבר תנועת "השומר הצעיר", ממקימי חפצי-בה (קיבוץ בית אלפא), ממקימי קיבוץ משמר העמק, מייסד "השומריה" - המוסד לחינוך המיתולוגי של התנועה. עזב לחיפה בתחילת שנות ה-40 כדי להקים מפעלי תעשייה כימיים, "נעמן" ו"אסקר", בקיבוץ כפר מסריק (ראו פוסט אחר בנושא) ו"גלעם", הוגה יד ושם כבר בספטמבר 1942 (!). בחיפה התגוררו הוריו חנה ודוד בבית שבנו בוויתקין 11. הבית תוכנן על ידי תיאודור מנקס. אותו אדריכל שתכנן את בית הזכוכית האייקוני ברח' בר-גיורא. עם מנקס יש לי "רומן ארוך". במסגרת מיזם עצמי, "בעקבות אדריכלים נשכחים", מצאתי לפני שנים את בנו של מנקס בארה"ב וכתבתי את הערך המקושר אודותיו. שנהבי רצה לחזור למשמר העמק, אך סורב, על אף שכל השנים המשיך להעביר את משכורותו לקיבוץ. הוא עבר לבית אלפא בעקבות רומן עם אישה נשואה. זה לא היה הרומן שכזה הראשון שלו... לבסוף התרצה קיבוץ משמר העמק להחזירו והוא נפטר כרווק בקיבוץ. משום מה הוא לא ידוע מאוד בהיסטוגרפיה הציונית ואפילו הערך בוויקיפדיה (נכון לכתיבת פוסט זה) קצר באופן מחפיר. גם אימו, חנה, קבורה כאן.

יוסקה (יופ) לשנר נולד בגרמניה ועלה עם משפחתו בעלייה החמישית. המשפחה הצעירה התיישבה בחיפה ויופ הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". הגרעין הגיע למשמר העמק בצורה חלקית, שכן הקיבוץ החליט שיוכל לקלוט רק 14 מחבריו. יופ יחד עם יוס אפרתי (ראו לעיל) ופסח טאוב הצטרפו לקיבוץ מאוחר יותר ללא החלטה מסודרת של הקיבוץ. אביו, זאב לשנר, הפך עם השנים לדיקן הפקולטה להנדסת בניין בטכניון.

דניאל קורנברג הוא בנם של זינה ופריץ קורנברג. פריץ היה אדריכל שעבד במשרדו של ברוולד (בונה הטכניון) עוד בברלין. הזוג קורנברג עלו לארץ עוד ב-1920. הוא תיכנן בחיפה את המרכז המסחרי החדש/ישן שנקרא בפי כל "השוק הטורקי". בירושלים תיכנן מס' בתים חשובים ביניהם את ביתו של ש"י עגנון. עגנון לא אהב את התכנון וכתב לאשתו "...ודאי כתב לך ברין שקורנברג צבע את הבית בצבע נורא ומגוחך. כנראה נצטרך חצי שנה להתבייש בפנינו ובפני האורחים מחמת צבע הבית.". דניאל נפל עם חבריו לגולני בקרב לוביה (דרומית מזרחית לצומת גולני). זמן רב נחשב נעדר ונקבר בקבר אחים במשמר העמק.