סיור רב תרבותיות במושבה הגרמנית בחיפה ופאתיה (או כולם מחפשים את המשיח)

 את הסיור הבא עשיתי בחלקים עם מטיילים שונים שבאו לבקר בחיפה, ודרכו ניסיתי להראות את חיפה הקוסמופוליטית. בניגוד לירושלים, הרב-קיום בחיפה רגוע וסובלני. אולי משום שכמעט ואין קדושה בעיר, ולא נשפך כאן דם מאות בשנים.

תרחב היריעה מהלכיל את כל הנושא יחיד. ברור שלא אכתוב על כול הדתות והזרמים, כי אנו באזור מצומצם. אורך המסלול כ-3 ק"מ. כמובן ניתן לקצר. יהיו אתרים שלא ארחיב עליהם, או כאלו שאפילו אדלג עליהם. אחד מספרי החובה שאני תמיד לוקח עימי לסיור הוא "הברית החדשה". הרוצים להרחיב יפנו לערך שכתבתי לפני שנים בוויקיפדיה העברית התיישבות נתיני המעצמות בחיפה שהוא אסוף נתונים שמנסה לתת תמונה קוהרנטית של אלו שהגיעו לחיפה בשלהי התקופה העות'מאנית ותחילת תקופת המנדט הבריטי. ידידי, איתמר רוטלוי (שות'), אסף ותרגם את הכתובות החקוקות על הבתים במושבה הגרמנית.

נתחיל בבית העם בשד' בן-גוריון 11. זהו ה-Gemeindehaus (בית הקהילה) של הטמפלרים. הטמפלרים היו חברי ארגון נוצרי שפרשו מהכנסייה האוונגלית-לותרנתית הגרמנית במאה ה-19. שורשיהם נעוצים בזרם הפייטיזם שדגל במיסטיקה (רעיות דומים היו לחסידות היהודית). חלק גדול מהם הגיעו לחיפה מדרום רוסיה ומארה"ב, על אף שמקור כולם הוא גרמניה. כאשר הגיעו לאזור - הם הגיעו לשדה פתוח ומאחר וחיפה עדיין השתרעה באזור כיכר פריז של היום ומזרחה. הם האמינו שהגאולה תתאפשר באמצעות חיים הגונים ועבודה בארץ הקודש כמו בימי הנצרות הקדומה ולשמש מופת לעולם. אין צורך בתיווף כומר או כנסייה על מנת לדבר עם האל, אלא בכל אחד חבוי המקדש (הטמפל). אם כך, אין עומדים ליד כנסייה אלא ליד בית הקהילה, שהיה הבית הראשון שנבנה במושבה הגרמנית. מעל הכנסיה למבנה כתובת ובה רשומה שנת הבנייה (1869) ומשפט שכל גבר יהודי שעמד אי פעם מתחת לחופה מכיר "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני" (תהילים קלז ה').

המקום שימש גם כבי"ס של הקהילה ולאחר כמה שנים היה צר המקום מהלכיל את ילדי המושבה.
בתחילה הורחב הבניין, ואח"כ נבנה בחצרו בניין ביה"ס.
בהרחבה נקבע שלט "עד הנה עזרנו ה'" (שמואל א' ז י"ב) שנשוב אליו בהמשך.

את הסיפור הבא שמעתי מנלי, נכדתו של המורה לנגה שהוא ומשפחתו התגוררו בננין בקומה השנייה. היא הייתה מהלקוחות דוברי הגרמנית של אבא שלי, אופטומטריסט במקצועו, שהיה לעיתים עושה גם ביקורי בית (בהערת אגב: הביקור אצל משפ' קריפס שמיד אקשר אליה היה שווה במיוחד...). מאחר ואז כן עתה מורים לא הרוויחו מספיק כסף - היה למורה תפקיד נוסף. הוא היה צריך לצלצל בפעמון שעל גג המבנה בשעה מסויימת. לנגה היה שולח את בתו לבית ממול - בית משפ' שומאכר. בחצר היה שעון שמש וכשהשעה היעודה הגיעה, היא הרימה את ידה ואביה צילצל. למשפ' שומאכר היה בן - גוטליב. הטקס היומי הביא לאהבה לאהבה בין שני הנערים והם לבסוף התחתנו. הייתי בטוח כל השנים שזהו סיפור נחמד, אך לא האמנתי לו. יום אחד הזמינה אותי ידידתי, אמירה, לבקר בשיפוצים שנעשים בבית שומאכר על ידי חתנה, מבעלי המקום. והנה הוא מביא על מריצה את שעון השמש שעליו שמעתי בילדותי. את השעון נתן כמתנה הרוזן קיצ'נר חבר "הקרן לחקר ארץ ישראל" (P.E.F) שיסודה ברעיונות פרוטסטנטים של אישוש הכתוב בכתבי הקודש.

שומאכר הצעיר היה בנו של יעקס שומאכרממייסדי המושבה בחיפה, אשר היגר אליה לכאן מארה"ב ובמקצועו היה אדריכל ומהנדס. הוא זה שתכנן את המושבה בחיפה שהיוותה מודל למושבות הטמפלרים האחרות בארץ, ואח"כ גם לתנועה הציונית בבואה להקים מושבות. בנוסף לכך היה סוכן קונסולרי של ארה"ב; בימים ההם הייתה לעניים חשיבות רבה, והרוצים להרחיב בכך יפנו לערך בוויקיפדיה שהוזכר בפתיח. יעקב שומאכר רצה שבנו ילמד אדריכלות בצורה מסודרת בגרמניה. על מנת לממל חלק מההוצאות הוא מכר עותקים של הציור הבא שצוייר על ידו. ציור כזה בגודל קיר היה בבית הקפה של משפ' קריפס ברח' פיק"א שהיו כאמור גם הם לקוחות של אבי. חדי העין יכלו להבחין שעל הסלע משמאל למטה רשום שמו של יעקב שומאכר.

בחצר בית הקהילה עומדות מספר אבנים. אני לא מכיר שום מקור כתוב (מעט מה שהוספתי בוויקיפדיה) אך על מקורן שמעתי פעם ברצאה של פרופ' בן ארצי. הקיסר וילהם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה רצו לבקר בארץ ישראל ולחנוך את כנסיית הגואל בירושלים ב-1898. התעורר ויכוח היכן "ינחת" הקיסר. הטמפרים התעקשו שפיסת הקרקע הראשונה שיפסע עליה הקיסר תהיה קרקע בבעלות גרמנית. גוטליב שומאכר שכבר היה אדריכל ידוע קיבל על עצמו לבנות מזח בקצה המושבה הגרמנית. לקיסר הייתה בעייה רפואית בזרוע ולכן היה על המזח להיות כזה שהוא יכול לעמוד עליו יציב ולא יתנדנד. המזח אכן נבנה והקיסר הגיע ביאכטה שלו ("הוהנצלורן") וירד בשלום במזח של שומאכר. לאחר הביקור שישמי המזח כחוף הרחצה של הטמפלרים. כשיבשו הבריטים את דרך העצמאות וסביבותיה על מנת להקים נמל, הביאו צעירי הטמפלרים מספר אבנים מהמזח וקבעו אותן בחמוה של בית הקהילה. אלו הן האבנים המונחות כיום בחצר. נכון לאפריל 2021 הוסף שלט קטן בסמוך המסביר את הכתוב לעיל. משום מה נדמה לי שאבן אחת נעלמה (!).

גוטליב שומאכר ירש את תוארו של אביו כנציג ארה"ב בחיפה. ברשותכם לא אכנס להבדלים הדקים בין קונסול/סגן קונסול/סוכן קונסולרי/קונסול כבוד. על כל אני מתכנן סדרת פוסטים נפרדת.
נרד לפינת יפו-בן גוריון.
השטח מימינו (בלומר פינת יפו-בן גוריון) היה עש 1924 שטח בבעלות הכנסייה הרוסית הפרובסלבית (האורתודוכסית). הרוסים נוכחים מאוד בחיפה גם כיום. יש להם כנסייה נחמדה במרומי הכרמל ברח' החורשה (על שם אליהו הנביא כמובן), ואפילו מבנה הקונסוליה האמריקאית שהייהת ברח' הפרסים משמשת כיום (2002) את רוסיה.

נחלוף על פינת רח' מאיר ונגיע ליד האכסנייה של נשות ההוספיץ הגרמני ע"ש בורמאוס. אם השער פתוח הרהיבו עוז והיכנסו לחצר הנפלאה מאחור. בורמאוס היה קרדינל וארכיבישוף ממילנו, איש המאה ה-16, שפעל לשינויים בכנסייה הקתולית כמשקל נגד לשינוים שדרש מרתין לותר. בורמאוס לקח תחת חסותו מנזר של נזירות-אחיות קתולי מצרפת, ונוסד גם ענף גרמני. אמנם בגרמניה היו הזרם הקתולי והזרם האמפלרי במעין קרע, אך כאן חיפה בעיקר בשל השפה המשותפת, נבנו בתי ההסופיץ בשכנות לבתי הטמפלרים. כבר כ-20 שנה הוא מתפופעל על ידי המסדר של האחיות רוזרי. המסדר הוא המסדר היחיד שנוסד באץ ישראל בעת החדשה.

נעל ברח' מאיר. ראשיתו של הבניין משמאל היה כבי"ס חקלאי אך עד מהרה הפך למכון הרדג להכשרת מדריכי תיירות ומורי דרך. גיאורג דוד הרדג היה מראשי הקהילה הטמפלרית בארץ ישראל. מספר שנים אחר כך פרש וחזר לכנסייה האוונגלית. לאחר מכן שכן בבניין בית החולים של האחיות הבורמאיות, ואילו כיום הוא גן ילדים של המסדר הלטיני קתולי. מסדר במשמעות קהילה ולטיני-קתולי משמה הכנסייה הרומית שמרכזה בוותיקן. כל הזרצים הקתוליים נמצאים תחת האפיפיור, אך לכל אחד מהם פטריאך משלו. בחיפה נראה בהמשך את הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית ואת הכנסייה המרונית.

נמשיך לרח' מאיר 12. כאן שוכנת הקונסוליה האיטלקית. בשנים האחרונות הייתה לה עדנה, עת צעירים ישראלי רבים נוסעים לאיטליה על מנת ללמוד. מי לרופואה ומי ללימודים אחרים, ואת צעדיהם הראשונים בשפה האיטלקית הם עושים כאן. איטליה נוכית בחיפה כבר מ-1907, עת פתח ארגון איטלקי נוצרי (Ansmi Associazione Nazionale per Soccorrere i Missionari Italiani – מאיטלקית: "אגודה לאומית לעזרה למיסיונרים איטלקים") מרפאה ברחוב שיבת ציון של היום; מרפאה שהתפתחה לבית חולים. יותר מאוחר עבר בית החולים למשכנו כיום בשד' המגינים והוא מופעל על ידי נזירות פרנציסקניות ומתמחה באונקולוגיה, כירוגיה ואורתופדיה. הארגון החל בפעולתו במצריים ועד מהרה התפשט לכול המזרח התיכון. הפרנציסקנים הם מסדר קתולי שהוקם על ידי נזיר איטלקי. עד כדי כך נוכחת איטליה בחיפה שיש רח' איטליה בשגונת דניה ורח' האיטלקים לא רחוק מהמקום בו אנו עומדים.
ברקע הקונסוליה ניתן להבחים בבניין הבנוי באדריכלות ברוטליסטית. זהו בית החייל בחיפה. אמנם אין אנו בסיור אדריכלות, אך אומר שלעמי הפרטי אין כמעט כניין נאה באדרכילות זאת, ולבטח הבניין הזה אינו מתאים בשום צורה לסביבה.

אנו בפינת ספטת מאיר אוריין. אוריין היה חוקר ספרות טמפלרית ובין מחקריו ציאא את מנדל מורגנשטרן. ציטוט שהולם להפליא את גישת הטמפלרים.

נחזור לשד' בן-גוריון, דרך סמטת אוריין הקטנה.
האם תוכלו לזהות את הבית הבא?

ובכל זה הבית בש' בן-גורין 16. הוא נבנה עבור הנגר של המושבה, קרל אולדורף, ואחרי מעברו ליפו, שכר ואחר כך קנה את הבית הזוג אליס ולורנס אוליפנט. אביו של אוליפנט היה שופט בציילון (סרי לנקה של היום). בדרך פתלתלה הוא הפל לבעלה של חווה לגידול צמחי תה והתעשר מכך. בנו לורנס נבחר לפרלמנט הבריטי, ואחר כך הצטרף לכת בארה"ב בראשות תומאס לייק האריס. האריס טען שהאל מורכב משני חלקים - נשי וזכרי, לכן אם יפגוש זוג שהאחד "משלים" את השנייה, אזי יזכו לאושר השמיימי. הוא שכנע את האנשים הנוהרים אחריו שהוא הנביא שיכול להבחין אם שניים מתאימים.אוליפנט הכיר את אשתו לעתיד בפריז, והם החליטו שהם "משלימים". האריס בתלילה אישר את הנישואין, אך כשהגיעו לארה"ב חשק ראש הכת גם הא באליס היפה. הוא שיכנע את בני הזוג שעל אליס להיות שלו, ולא לקיים יחסי מין עם אוליפנט. אחרי כמה שנים עזבו את בני הזוג את ראש הכת והגיעו בשנת 1882, אחרי נדודים לחיפה, על מנת להמשיך את רוח הכת.
אוליפםנט היה מילנריסט; מיסטיקה שהאמינה שישו יחזור בסוף האלף השני על מנת לגאול את האנושות. כמו כן היה חובב ציונות והאמין שהתיישבות יהודים בארץ ישראל משרתת את האינטרסטים של ארצו. מאחר והיה בריטי כלומר דובר אנגלית, מצא עד מהרה בגוטליב שומאכר, הנמיג כאמור של ארה"ב, חבר. היו לאוליפנט ושמואכר תוכניות גדולות לארץ ישראל. בין התוכניות הייתה הקמת מסילת רכבת לסוריה. אלו היו ימי טרום רכבת העמק. במסגרת זאת רכש אוליפנט את קרקעות מגידו. מאחר ומגידו היא "ארמגדון" - המקום שבו יתגלה שוב ישוע , טען אוליפנט שלפחות אם המשיח יגיע שזה יהיה "אצלו בחצר". אמירה שמזכירה את רצון הטמפלרים שהאדמה הראשונה שתכבוש כף רגלו של הקידר תהיה גרמנית.
מהיכן היה לאוליפנט ממון רב, שהרי את רוב כספו נתן להאריס? ובכן הוא שימש "צינור" להעברת כספים למטרות פילנטרופיות של הכת הנוצרית הכריסטאדפלית ("האחים בישוע"). מנהיג הכת, ג'ון תומס רופא במקצועו, האמין שהגאולה תבוא רק כשהיהודים ישובו לארצם. תומב וחסידיו התארגנו בקהילות ללא מבנה היראכי (דבר המזכיר את הטמפלרים) ולא התעננינו בתוספות המאוחרות לברית הישנה או לברית החדשה. גם תומס היה אישיות מוסרית מפוקפקת שלקח נשים רבות מתוך הכת. באחרית הימים, האמינו חסידיו, שליהודים ולכריסטאדפים תפקיד מיוחד, על אף שתחזיתו של תומס לא התממשה. היהודים על פי גישתו הם "העם הנבחר" בניגוד לטמפלרים שחשבו שהם הם העם הנבחר. כלומר שומאכר, מראשי הטמפלרים, נהנה גם הוא מכספי אידאולגיה הפוה מאמונתו.
אליס נפטרה ולורנס התחתן עם רוזמנוד, אך נפור עד מהרה והיא ירשה את רכושו.ץ רוזמונד הייהת פוריטנית, שרם בנצרות ששאף "לתקן" את הכנסייה האנגליקנית שנגדון עליה בהמשך. הפוריטנים דגלו באורח חייפ סגפני במיוחד, והיו זרם משפיע בהגדרת ארה"ב כמדינה עצצאית.
על הבית שתי כתובות: "בית אוליפנט" וציטוט מתהילים ק"ו ג' "אשרי שופט משפט, עשה צדקה בכל עת".

נרד שוב לצומת יפו-בן גוריון. 

בתקופת הטמפלרים שימש הבניין כבית המסחר של אדון דיק. על הבית חקוק "אבן העזר" (בתעתיק ולא בתרגום) המתכתב עם תחילתו של המשפט שראינו בהרחבה בבית הקהילה ("וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יְהוָה"). כנראה לא במקרה זה כך. ראשית, המשפט היה בעיני הטמפלרים לעדות שה' עימם. שנית מן הטעם הפשוט שדיק וגב' לנגה, אשתו של המורה שהיא ומשפחתה התגוררו בבית העם, היו אחים. הם והוריהם היו שייכים במקור לזרם של מנוניטיים שהיגרו לרוסיה. המנוניטיים הם זרם של אנבפטיסיטיים, כלומר שמאמינים שאין להטביל ילדים בגיל צעיר, ויש להיטבל רק בגיל מאוחר. הם דגלו באי-אלימות ובחיי שותפות, אך רק פנים-קהילתיים.
גם במושבה הגרמנית בי-ם ישנם שני בתים עם הכתובת "אבן עזר" חקוקה עליהם. מעניין שבמושבה שרונה בת"א אין משום מה, על פי מה שראיתי, כתובות מעל פתחי הבתים.
שותף של דיק לתקופה קצרה היה אהרון אהרנסון, בן זכרון-יעקב ומייסד מחתרת ניל"י. אנשי ניל"י השתמשו רבות בתנ"ך ע"מ "להטיל גורלות" בעזרת פתיחה מקרית בספר התנ"ך. כך הגיע השם ניל"י לעולם, אחרי ששניאורסון, עוזרו של אהרנסון, התבקש למצוא "סיסמא" לקשר עם הבריטים. שניאורסון פתח את התנ"ך ומצא את המשפט "נצח ישראל לא ישקר".

נעלה ברחוב עד פינת רחוב רד"ק ע"ש רבי דוד קמחי שהרבה להתפלמס עם פרשנות הנוצרים למקרא. כאן נפנה ימינה.

משמאל בניין ששימש כבית מלון "וינדזור" ומימין היו מגרשי טניס. אנשי לח"י החליטו להתנקש בבלש תומס ג'ורג' מרטין. בפעולה המזכירה את הפעולה בדובאי התחפשו אנשי לח"י לשחקני טניס ורצחו את הבלש הבריטי שנהג להתאמן שם. אברהם (יאיר) שטרן מייסד המחתרת ומפקדה כתב את י"ח "עקרונות התחייה" שעל פי הם תגאל ישראל. בין העקרונות ניתן למצוא את הקמת בית המקדש השלישי. היה ויכוח בין אנשי לח"י לגבי סעיף זה, אך גם אם ניקח את רעיון המקדש הרוחני הרי הוא דומה לרעיון "הטמפל הפנימי" של הטמפלרים.

נמשיך לרח' הגנים, שם נפנה שמאלה לרח' הגנים 16.
זהו ביתה של "קהילת נזרין" (Church of the Nazarene). הקהילה משתייכת לנצרות האוונגליסטית. משימת הקהילה היא "ואתם לכו אל-כל-הגוים ועשו תלמידים" (מתי, כ"ח 19). כלומר על כל האומות להפוך לנוצרים. זהו מרכיב גם באוונגליזם בכללותם. רבות מהכנסיות האוונגליסטיות תומכות במדינת ישראל היהודית. בראייתם זה ציווי האל.

אנו על הגבול עם שכונת קריית אליהו, ע"ש אליהו הנביא כמובן. אותו אליהו שאמור לבשר את בוא הגאולה. ככתוב בספר מלאכי, האחרון בספרי הנביאים בתנ"ך והאחרון בספרי הברית הישנה אצל הנוצרים.  "הנה אנוכי שולח לכם, את אליה הנביא - לפני, בוא יום ה', הגדול, והנורא". (מלאכי ג' כ"ג) 

נחצה את החנייה ממול, נחזור לשד' בן גוריון ונעלה לבית מס' 24.
כאן היה ביתו של זוס בעל הכרכרות והעגלות. ניתן להבחין ב"מוסך" בצד. הוא זה שלקח את הזוג הקיסרי לירושלים, וגם את גופתה של אליס אוליפנט מביתה בכפרי הדרוזים בכרמל למקום קברה בבית הקברות בדרך יפו. על ביתו חקוק "הרי כל העזרה שהתרחשה בזמנים לפני ואחרי, אתה עשית" (ספר יהודית). ספר יהודית הוא אחד מהספרים שלא נכנסו לתנ"ך היהודי, אך הנוצרים מחשיבים אותו כחלק מ"הברית הישנה". יותר נכון הזרם הקתולי והזרם האורתודוקסי, כי אצל הפרוטסנטטים הוא הוצא בקאנוניזציה מחדש שהייתה חלק מהתפלגות הזרם מהכנסייה הקתולית. אם כך מדוע החליטו בעלי הבית, טמפלרים משמע סוג של פרוטסטנטים, לצטט דווקא מספר יהודית? אנשי רפורמציה מובילים כמרטין לותר וג'ון קוולין כללו ספרים חיצוניים בין הברית הישנה לחדשה. במהדורה של לותר מ-1534 מופיע גם ספר יהודית. חזקה על בעלי הבית שאימצו את יחסו של לותר לספר יהודית (וכנראה ממנו שאבו את הנוסח המופיע כאן), שהרי כאמור הזרם הטמפלרי הוא התפתחות של הלותרניזם.

אולי זה המקום להרחיב מעט על לותרניזם וקלווניזם. הלותרנים מאמינים שהברית הישנה והברית החדשה הן הסמכות היחידה להבנת האל, ולא הכנסייה. הגאולה נובעת מרצון האל, והיא לא תוצאה של צדיקות מעשיו של האדם. רק האמונה תביא את הגאולה. הקלווניסטים טוענים שרק ישוע הוא המשיח. מריה והקדושים האחרים לא יכולים להביא את הגאולה. האל הוא שנטע את האמונה בבני אדם, לכן אין הכנסייה צד בעניין. יתרה מכך יש לנתק את הדת מהמדינה. 

נעלה עד לפינת רחוב מרדכי אנילביץ שם נפנה שמאלה עד בית מס' 1. זהו מקום כינוסם של "הקתולים דוברי עברית" (או בשם הרשמי ״נציגות יעקב הצדיק״). זוהי קהילה שיסודה בי-ם שנועדה לתת מענה לקתולים שאינם דוברי ערבית. עד לפני עשור או שניים רוב מוחלט של הקתולים בארץ היו ערבים, אך עלייה והגירה הגדילו את הקהילה שלפנינו. את הקהילה בחיפה הקים האח דניאל, יהודי ניצול שואה שהתנצר והצטרף למסדר הכרמליתי. הוא מפורסם בכך שהגיש בג"ץ בשל רצונו לעלות במסגרת חוק השבות. כאן עלתה השאלה מיהו יהודי? האם הוא רק יהודי אורתודוקסי או שמא יהדות היא לאום. לבסוף קבע בג"ץ שיהדות היא לאום ולא רק דת.נעלה ברחוב עד פינת רחוב רד"ק ע"ש רבי דוד קמחי שהרבה להתפלמס עם פרשנות הנוצרים למקרא. כאן נפנה ימינה.

משמאל בניין ששימש כבית מלון "וינדזור" ומימין היו מגרשי טניס. אנשי לח"י החליטו להתנקש בבלש תומס ג'ורג' מרטין. בפעולה המזכירה את הפעולה בדובאי התחפשו אנשי לח"י לשחקני טניס ורצחו את הבלש הבריטי שנהג להתאמן שם. אברהם (יאיר) שטרן מייסד המחתרת ומפקדה כתב את י"ח "עקרונות התחייה" שעל פי הם תגאל ישראל. בין העקרונות ניתן למצוא את הקמת בית המקדש השלישי. היה ויכוח בין אנשי לח"י לגבי סעיף זה, אך גם אם ניקח את רעיון המקדש הרוחני הרי הוא דומה לרעיון "הטמפל הפנימי" של הטמפלרים.

נמשיך לרח' הגנים, שם נפנה שמאלה לרח' הגנים 16.
זהו ביתה של "קהילת נזרין" (Church of the Nazarene). הקהילה משתייכת לנצרות האוונגליסטית. משימת הקהילה היא "ואתם לכו אל-כל-הגוים ועשו תלמידים" (מתי, כ"ח 19). כלומר על כל האומות להפוך לנוצרים. זהו מרכיב גם באוונגליזם בכללותם. רבות מהכנסיות האוונגליסטיות תומכות במדינת ישראל היהודית. בראייתם זה ציווי האל.

אנו על הגבול עם שכונת קריית אליהו, ע"ש אליהו הנביא כמובן. אותו אליהו שאמור לבשר את בוא הגאולה. ככתוב בספר מלאכי, האחרון בספרי הנביאים בתנ"ך והאחרון בספרי הברית הישנה אצל הנוצרים.  "הנה אנוכי שולח לכם, את אליה הנביא - לפני, בוא יום ה', הגדול, והנורא". (מלאכי ג' כ"ג) 

נחצה את החנייה ממול, נחזור לשד' בן גוריון ונעלה לבית מס' 24.
כאן היה ביתו של זוס בעל הכרכרות והעגלות. ניתן להבחין ב"מוסך" בצד. הוא זה שלקח את הזוג הקיסרי לירושלים, וגם את גופתה של אליס אוליפנט מביתה בכפרי הדרוזים בכרמל למקום קברה בבית הקברות בדרך יפו. על ביתו חקוק "הרי כל העזרה שהתרחשה בזמנים לפני ואחרי, אתה עשית" (ספר יהודית). ספר יהודית הוא אחד מהספרים שלא נכנסו לתנ"ך היהודי, אך הנוצרים מחשיבים אותו כחלק מ"הברית הישנה". יותר נכון הזרם הקתולי והזרם האורתודוקסי, כי אצל הפרוטסנטטים הוא הוצא בקאנוניזציה מחדש שהייתה חלק מהתפלגות הזרם מהכנסייה הקתולית. אם כך מדוע החליטו בעלי הבית, טמפלרים משמע סוג של פרוטסטנטים, לצטט דווקא מספר יהודית? אנשי רפורמציה מובילים כמרטין לותר וג'ון קוולין כללו ספרים חיצוניים בין הברית הישנה לחדשה. במהדורה של לותר מ-1534 מופיע גם ספר יהודית. חזקה על בעלי הבית שאימצו את יחסו של לותר לספר יהודית (וכנראה ממנו שאבו את הנוסח המופיע כאן), שהרי כאמור הזרם הטמפלרי הוא התפתחות של הלותרניזם.

אולי זה המקום להרחיב מעט על לותרניזם וקלווניזם. הלותרנים מאמינים שהברית הישנה והברית החדשה הן הסמכות היחידה להבנת האל, ולא הכנסייה. הגאולה נובעת מרצון האל, והיא לא תוצאה של צדיקות מעשיו של האדם. רק האמונה תביא את הגאולה. הקלווניסטים טוענים שרק ישוע הוא המשיח. מריה והקדושים האחרים לא יכולים להביא את הגאולה. האל הוא שנטע את האמונה בבני אדם, לכן אין הכנסייה צד בעניין. יתרה מכך יש לנתק את הדת מהמדינה. 

נעלה עד לפינת רחוב מרדכי אנילביץ שם נפנה שמאלה עד בית מס' 1. זהו מקום כינוסם של "הקתולים דוברי עברית" (או בשם הרשמי ״נציגות יעקב הצדיק״). זוהי קהילה שיסודה בי-ם שנועדה לתת מענה לקתולים שאינם דוברי ערבית. עד לפני עשור או שניים רוב מוחלט של הקתולים בארץ היו ערבים, אך עלייה והגירה הגדילו את הקהילה שלפנינו. את הקהילה בחיפה הקים האח דניאל, יהודי ניצול שואה שהתנצר והצטרף למסדר הכרמליתי. הוא מפורסם בכך שהגיש בג"ץ בשל רצונו לעלות במסגרת חוק השבות. כאן עלתה השאלה מיהו יהודי? האם הוא רק יהודי אורתודוקסי או שמא יהדות היא לאום. לבסוף קבע בג"ץ שיהדות היא לאום ולא רק דת.

נשוב בעקבותינו, נעבור את שד' בן גוריון, נלך עד להצטלבות עם רח' הגנים ונגיע לרח הגנים מס' 38. זהו בית של הקהילה הבפטיסיטית. הבפטיזים הוא זרם שיצא מהכנסייה הפרוטסטנטית הדוגל בטבילה בניגוד לפרוטנסטנטים ובדומה לקתולים. אך ההטבלה נעשית בגיל מאוחר.

ניכנס דרך מגרש החנייה ממול ודרך שביל בסופו חזרה למושבה הגרמנית. נתקדם להצטלבות בן גוריון עם דרך אלנבי ונעבור את הכביש.

דרך אלנבי נקראה בעבר "הדרך אל המנזר". המנזר הוא מנזר סטלה מאריס שבנה המסדר הכרמליתי. המסדר הכרמליתי הוא מנזר נזירים גברים קתולי שהגיע לסביבות חיפה כבר במאה ה-13, עזב וחזר אליה במאה ה-17. במקביל לו נמצא על הרכס גם מנזר שבו פועלות הנזירות (הכרמליתיות) השתקניות. הנזירים מאמינים שאליהו הנביא פעל באזור והוא נחשב כמבשר הגאולה.
בין הטמפלרים לנזירי סטלה מאריס היה מאבק קשה שכלל איומים בנשק. הנושא היה גבולות שטחים, אך ברקע היה גם המאבק בין הקתולים לשאר הזרמים, וגם מאבק ההגמוניה על ההשפעה במרחב בין מדינות המוצא: צרפת וגרמניה.

ממולנו נמצא "בית חסדא". זהו ביתם של היהודים המשיחיים. תחילתו בנלי שומאכר, שהוזכרה קודם לכן, שיחד עם בעלה ומס' חברים שיפצו טחנת קמח ישנה והפכו אותה לבית קהילתם. הנוצרים נקראים בלע"ז "משיחים" ("christian"). אנשי הזרם מאמינים שכשם שישוע היה יהודי, אזי הם ממשיכי דרכו. הבית היום משמש את הקהילה החיפאית שהיא גלגול של תנועות משיחיות שקמו במאה ה-19 והחלו לפעול בירושלים.

נעלה לשדרות בן גוריון 57. כולם מחפשים משיח. גם היהודים. כאן נמצא בית כנסת של חסידות חב"ד. כמובן על הקיר הייתה דמותו של האדמו"ר השביעי והאחרון של החסידות. ישנה מחלוקת גדולה בחסידות האם האדמו"ר הוא הוא המשיח או לאו. נדמה לי שלא אחטא לאמת אם אומר שגם אלו המכונים "הזרם המתון", קרי אלו שחושבים שהאדמו"ר אכן נפטר, מאמינים שהוא יהיה המשיח כאשר יקום לתחייה.
בינתיים הורדה התמונה ושופץ בית הכנסת. מעל מתנוסס ציטוט כִּי בֵיתִי 'בֵּית תְּפִלָּה' יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיהו נ"ו ז'). זכרו ציטוט זה.

מעט מעל, בית מודרני ובו שוכנת הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שמאמינה ששבת היא היום הקדוש (ולא ראשון). בכנסייה בישראל אין סימנים נוצריים מובהקים (כגון צלב). ע"פ אמונתם ישו יחזור בגופו אחרי תקופת לחץ, שבמהלכה השבת תהיה שעת מבחן עולמית. ההתגלות תתחיל תקופה של אלף שנים של מלכות שמים.

אם נביט אל ההר נוכל לראות את הגנים הבהאיים המרשימים. הבהאים הם חברי דת לא משיחית ומסיונרית (לא בא"י) ששורשיה הם בשיעה האיסלמית. הזרמים המרכזיים אצל השיעים מאמינים באימאם הנעלם. "המהדי" הוא צאצא של מוחמד שיגלה עצמו יום אחד ויביא את הגאולה.
הבהאים טוענים שהבאב (שער בערבית) הוא הנביא האחרון בשרשרת שמתחילה במשה, דרך ישוע. הבאב התגלה לבהאא אללה, שהוגלה ע"י השלטונות מאירן למחוז הנידח של האימפריה העות'מאנית - עכו.

יחסי הבהאים והטמפלרים הם נושא מרתק. הרוצים להרחיב יפנו למאמרו של ד"ר שי רוזן בעיתון העמותה לתולדות חיפה (קישור למאמר). בתמצית אומר שהטמפלרים ראו באנשי הדת הבהאית אנשים משכילים שאפשר לפרוס עליהם את חסותם, ולהפוך לנוצרים. מאידך אמרו הבהאים - אם הטמפלרים מחפשים משיח, הרי הוא כבר כאן.

בהאא אללה הגיע לבקר בחיפה ממקום מושבו בעכו מס' פעמים. הוא נטה את אוהלו ליד הבית ברח' הגפן 15. על הבית חקוקה הכתובת "Der Herr ist nähe" כלומר "קרוב הוא האדון" (מעין תרגום של תהילים קמ"ה), והרי הבהאא אללה הוא "האדון". 

מדוע מיקמו הבהאים את מבניהם כאן. הסיבה הכתובה כי כך ציווה הבהאא אללה את עבד אל-בהאא בנו. עבד אל-בהאא עצמו קבור בכיפת הזהב (על אף שבימים של כתיבת הפוסט נבנה עבורו מבנה קבר חדש בעכו). לכאן הובא גם הארון בו שרידיו של הבאב במסע בן 42 יום מאירן (מעין הקבלה למסע ארון בני ישראל). אני חושב שיש לכך עוד סיבה. זהו סוג של ניצחון של הבהאים על הטמפלרים בבחינת כיפת הזהב יושבת "מעל" המושבה הגרמנית. הקיסר וילהם השני הגיע לחיפה כזכור, ע"מ לחנוך את כנסיית הגואל בעיר העתיקה בירושלים. כל המבקר שם רואה שהכנסייה גבוהה מסביבותיה. לא סתם היא גבוהה. לפני כמה שנים נערכה אסיפת-עם בשוויץ על מנת להחליט שאסור למסגדים להיות גבוהים יותר מאשר כנסיות/קתדרלות. גם היהודים "חוטאים" בעניין. למשל במסכת שבת י"א כתוב שעיר שבתיה גבוהים מבית הכנסת תחרב.

הדתות הטמפלרית והבהאית החלו את דרכן בערך באותן שנים. הבה נצא לרגע מרזולוציית הבתים והזרמים השונים ונבחן את התופעה כפי שאני מבין אותה. אמצע המאה ה-19 היא סוף תקופת המהפכה התעשייתית הראשונה ותחילת המהפכה התעשייתית השנייה. באירופה נולד מעמד ביניים חזק, החלו לקום תנועות פועלים, והתחילה תסיסה חברתית. הדבר הביא ליסוד של דתות חדשות בכל העולם. גם הציונות (חובבי ציון ואח"כ הרצל) התפחתה בשלב הזה. בחיפה אנו פוגשים על הכרמל את כבביר - כפרם של בני הדת האחמדית, שהתפתחה בדיוק באותן שנים, שמאמינים שמירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני הוא "המהדי" קרי האימאם הנעלם שמחפשים השיעים, והוא התגלמות של קרישנה, ישוע ומוחמד. האחמדים מאמינים שישוע לא מת על הצלב, אלא רק נפצע. אחרי שהחלים חמק מארץ ישראל עד קשמיר שם נקבר.
כלומר כל אלו הם בעצם תוצאה של אותו מהלך שהביאה הטכנולגיה.

נשוב לסיור. אנו נמצאים בצומת הגפן-בן גוריון.
אם נפנה ימינה נוכל למצוא את משכנו של הארכיבישוף של הכנסייה המלכיתית יוונית-קתולית (ברח' הגפן 35). הכנסייה התפצלה מהכנסייה האנטיוכית. מאמיניה נחשבים צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה ה-1, והם מגדירים את עצמם קתולים, משמע תחת האפיפיור בוותיקן, אך מנהגיהם מקורם בנצרות האוריינטלית. החזרה מהכנסיות המזרחיות תחת "הכס הקדוש" נבעה בעיקר משיקולים פוליטיים, על מנת לקבל הגנה מהשלטונות העות'מאניים.
עוד בחלק הימני של רח' הגפן - הקונסוליה של צרפת וברח' הגפן 47 א' בית החולים של ד"ר אליהו (אליאס) אורבך, יהודי שעלה מגרמניה. לפני כן שימש כמרפאה ומוסד אשפוז של הארגון המיסיונרי-אנגליקני The London Jews' Society. לאחר מכן שימש הבניין כ"בית הספר לכתבי הקודש הר הכרמל" של האגודה.

נפנה שמאלה עד רח' מאיר. הבהאים רכשו את אדמות הטמפלרים מעל המושבה הגרמנית תוך כדי מלחמת העולם הראשונה. כבר לפני כן נקרא כל החלק משמאלנו (לכוון הירידה) "הרובע הפרסי".

נפנה שוב שמאלה לרחוב מאיר. מימינינו "בית אליהו", עוד קהילה של היהדות המשיחית. בחיפה, בניגוד לכמה מקומות בארץ, לא מסתירות הקהילות המשיחיות את מקום מפגשיהן. הבנין הוקם ע"י "השליחות הנורבגית בישראל" שהוא ארגון לותרני שהוקם גם הוא במחצית המאה ה-19. מטרת הארגון הייתה מסיונרית כלפי היהודים. זוג המייסדים Magne and Cilgia Solheim פגשו בחיפה יהודים משיחיים שפגשו ברומניה עת עבדו שם. הבניין ליד הוא בית האבות "אבן העזר" שהוא בית האבות היחידי בישראל ליהודים משיחיים. ב"אבן העזר" נתקלנו כבר בבית הראשון בו החלנו את סיורנו - בית הקהילה הטמפלרי. על בניין "בית אליהו" ציטוט שגם אותו פגשנו. כל אחד וכוונתו הוא.נרד עד רח' אירן ונפנה ימינה, עד ההצטלבות עם רח' הפרסים. משמאלנו גינת קבר נפלאה של מרי סאת'רלנד מקסוול או בשמה בערבית ובפרסית רוחיה רבאני, אשתו של שוגי אפנדי, המנהיג האחרון של הבהאים. לאחר מותו הוקמה הנהגה משותפת. ע"פ חוקי הבהאים יש לקבור את המת תוך ארבע שעות, לכן הוקמו בישראל כמה בתי קברות (כולל בחיפה). כאן קברו את אשתו של שוגי אפנדי מול ביתה.

אנו לא נרד עד דרך אלנבי, אך שם מצוייה כנסייה יוונית אורתודוקסית. זאת הכנסייה החדשה והיא פחות מרשימה בעיניי, מאחותה הוותיקה בשד' פלי"ם. הכנסייה היוונית אורתודוקסית היא הכנסייה היחידה ששרדה מימי ישוע. הכנסייה החיפאית מתנתקת לאיטה מהפטרונות של הפטריאך היושב בירושלים. אין זאת סתירה, שכן אין היררכיה מלאה בכנסייה (למשל גם זאת בסנטה קתרינה בסיני מובדלת מכל המרחב).

נלך דרך רח' סנט לוקס עד שדרות הציונות. מימין בית החולים סנט לוקס שהוקם ע"י מיסיונרים אנגליים בסוף המאה ה-19.

נרד למטה בשד' הציונות. בצד שמאל מעבר לכביש (מס' 25) נמצא את בית התפילה של עדי יהוה (הקרוי בפיהם "אולם מלכות"). עדי יהוה הוא ארגון שנוסד בסוף המאה ה-19. אנשיו דוחים את האמונה בשילוש הקדוש ואת השימוש בצלב. אך בדומה לנצרות מאמינים בברית החדשה. שמו של הארגון הוא מתוך "אתם עדיי, נאום יהוה, ועבדי אשר בחרתי" (ישעיהו, מ"ג י'). כלומר ישוע הוא בן האלוהים, ולכן גם אימו מרים אינה קדושה, אלא אלוהים הוא הנושא. לשיטתם, הנצרות שהתפתחה לאחר מות שליחי ישוע היא כפירה. 

ממול - כנסייה אפיסקופלית, אשר תוכננה על ידי גוטליב שומאכר בדמות בית תפילה גרמני צנוע. זוהי הכנסייה הרשמית של אנגליה, שנפרדה מהקתולים ע"י הנרי השמיני משום שרצה להתחתן עם אן בולין. על אף שהיא נמנית עם הזרמים הפרוטסטנטיים, ההידור של הכנסייה ושל אנשי הדת דומים יותר לזרם הקתולי.

נמשיך לרח' א-טוגראי  ונעלה דרך השביל לאל-חרירי (הרחוב שממשיך את סנט לוקס). מולנו בית משופץ. זה בית מק"י (המפלגה הקומונסטית הישראלית). שורשיה בפק"פ לפני קום המדינה שהייתה מעין מחתרת שגם הבריטים וגם הישוב העברי נלחמו בה. על הקומוניסטים בחיפה אכתוב בעתיד פוסט נפרד.

כמעט לא נגענו במוסלמים במהלך מסלול זה. הסיבה היא טריוויאלית - אין במסלול מסגדים. בחיפה יש בערך מס' שווה של ערבים-מוסלמים וערבים-נוצרים. רוב המוסלמים אינם דתיים אדוקים.

נפנה ימינה, ואז שמאלה לרח' אמיל תומא. נעבור על יד ביתו של "סנטה קלאוס החיפאי", ניקולא עבדו (רח' חדאד 6), שיוצא כל שנה לשמח את לב הילדים. נחצה את הרחוב לשביל שלידו שירותים ציבוריים. נמשיך על השביל עד הכנסייה הארמנית.

נרד לרחוב כורי הוא על שמה של משפחת כורי שביתה המפואר היה בקצה הרחוב. המשפחה משתייכת לכנסייה המרונית שמשכנה בסמטת רובין 5. הכנסייה בחיפה הייתה הראשונה להיבנות מחוץ לחומות (או לקרבתן), והיא נבנתה ע"י משפחת כורי. הכנסייה המרונית מקורה בלבנון, שפתה היא ארמית-סורית, והיא מהכנסיות הוותיקות עוד לפני יסודה של הכנסיה הקתולית.

בצומת אחד למטה: כנסייה אנגליקנית נוספת -"יוחנן הקדוש". יוחנן הוא כאליהו הנביא - האיש המבשר על בוא המשיח. על הטענה שאליהו הוא המבשר דנו קודם לכן.

נרד לרח' כורי 34 פינת חנא נאקרה. זוהי הכנסייה האפוסטולית הארמנית מהכנסיות הוותיקות בנצרות. אין להתבלבל עם הכנסייה הקתולית הארמנית שקשורה לאפיפיור בוותיקן. הכנסייה הוקמה כאן ב-1928 בבניין שקיים מסוף המאה ה-19.

מכאן נרד לתחנתנו האחרונה בהצטלבות דרך אלנבי ורח' עין דור. קתדרלת מר אליאס (אליהו הנביא) היא כנסייה יוונית-קתולית מלכיתית ועל המלכיתים כבר דנו.