סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (י"ז)

מפת הסיור

את הפרק הקודם סיימנו באזור המלונות של שד' הנשיא. נשוב על עקבותינו לכוון מרכז הכרמל עד הצטלבות הרחובות וג'ווד ושד' הנשיא.

 

פירוט רב על סלילת הדרך היורדת ממרכז הכרמל לשכונת הדר הכרמל פורסם ע"י תמיר גורן במאמרו "ייהוד חיפה בתקופת המנדט הבריטי - הממד המוניציפלי" ב"אופקים בגאורגרפיה" חוברות 74-73, אך אנו נסתפק בתיאורו של דוד הכהן בספרו "עת לספר". נזכיר שדוד הכהן היה דמות מפתח בחיפה העברית בימי המנדט הבריטי ועל שמו כיכר קריית ספר.

 

היישוב העברי רצה לחבר בין שכונות הדר הכרמל והר הכרמל. למעשה היו כבר קיימות שתי דרכים. האחת דרך סטלה מאריס שנסיעה בה האריכה מאוד את הדרך והשנייה דרך ההר, היא דרך הציונות של היום, שהייתה ועודנה תלולה מאוד כך שמשאיות ואוטובוסים התקשו לנסוע בה. לעיתים היו צריכים הנוסעים לרדת מהאוטובוסים בשל אי-יכולת כלי הרכב לטפס במעלה ההר. ראשי היישוב העברי ניסו לשכנע את אדוארד קית'-רוץ', מושל המחוז, בנחיצות דרך נוספת. האחרון סירב מספר פעמים לבקשה.

הארץ, יום שלישי, 1 בדצמבר, 1931.. מקור: עיתונות יהודית היסטורית

ארע המקרה ודוד הכהן וקית'-רוץ' נפגשו במסיבה על סיפון ספינת קרב בריטית וכטוב ליבם ביין שיכנע הכהן את קית'-רוץ' לתמוך בסלילת הכביש, וכך אכן קרה. לכבודו של המושל, וכחלק מ"העיסקה", נקרא הכביש "קית-רוטש" כמנהג התעתיק בימים עברו (לעיתים התעתיק היה קיטרוטש אך אנו נצמד לכיתוב על השלט). עד כדי כך ניתן כבוד למושל שמצאתי שתי תמונות של הסרת הלוט משם הרחוב במחצית הראשונה של 1937. האחת במקום בו אנו עומדים, פינת הנשיא-וג'ווד (בתמונה להלן משמאל), והשנייה, שלדעתי, צולמה באזור רמת הדר של היום (בתמונה להלן מימין).

קרדיטים:מימין - חיים אהרונוביץ, ״הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור מיסדים ובונים״. משמאל - פוטו ברנר

 

ממשיך דוד הכהן לתאר בספרו "עת לספר" שמאחר וקית'-רוץ' נתפס כעוין למפעל הציוני: "הייתי נעצר ליד הלוחיות, יורד מהמכונית ובמפתח שבדי הייתי חורץ חריצים עמוקים".
 

לאחר קום המדינה חולקה השדרה לשלושה מקטעים והם נקראים על שם בריטים אחרים אך ציוניים - ג'וזאיה קלמנט וג'ווד, פרדריק קיש ואורד וינגייט.
 

נרד ברחוב וג'ווד ונגיע לכיכר המחברת את רחוב אלחנן. בכיכר מוצב שלט הנצחה ע"ש גב' קליסמן. לא מצאתי שום תיעוד על הגברת וההנחה שלי שבמסגרת הפרטת הכיכרות הותר למשפחה להנציח את אם המשפחה. כנראה חבר של מצנע ראש העיר. אם מי מהקוראים יודע יותר, אשמח לדעת.

 

נמשיך לרדת ברחוב וג'ווד ומימינינו הכניסה לרח' יאיר כ"ץ מייסד בית הספר חוגים שכאן משכנו לשעבר. לשעבר - כי הוא עבר כמה וכמה מקומות ובימים אלו (ראה"ש 2020) הוא שוכן במבנה חדש באזור רח' לאון בלום. לפנים היה רחוב יאיר כ"ץ המשכו של רחוב ישורון שמשמאלנו. ראינו כבר בפרקים הקודמים שלעיתים מקצרים רחובות על מנת להנציח אישים נוספים.

רחוב יאיר כ"ץ כהמשכו של רחוב ישורון

ראוי לציין שברחוב יאיר כ"ץ הוקמו עוד שני מוסדות ציבור: בית החולים לחולי-נפש של קורט בלומנטל ובית החולים אלישע שהיה בבעלות התאגדות של מספר רופאים (בעיקר חיפאיים). בנימה אישית אכתוב שד"ר בלומנטל ראוי גם הוא להנצחה ואף ילדיו עשו חייל - ביני תלם, מפקד חיל הים ואפרים בנטל ממייסדי הפקולטה לרפואה בטכניון.
משום מה החליטו להנציח בבית ספר חוגים את רחל מתוקי, אבל כנראה בעירייה פחות מתעניינים בהיסטוריה, כי ביה"ס כבר קרוי ע"ש סוקולוב.

מקור: In and around - Haifa welfare handbook for the forces-1945

נמשיך קמעה הלאה ונגיע לכיכר רוטרי בה מתחלף שם הרחוב לקיש ומצטלב עם יפה נוף.

 

כאן יש סמל גדול עם השם רוטרי וגם כאן לא מצאתי שום סימוכין לשם. על כן אני מעריך שזוהי המשכה של הפרטת הכיכרות. בספטמבר 2020, באחד משיאי משבר הקורונה, הוצב שלט דומה והונצח הסניף החיפאי של הארגון בכיכר שמחברת את רחוב החורשה עם שדרות הנשיא. מעט ביקורת: נדמה לי שמעטים יבחינו בהבדל בין הנצחת הארגון והנצחת הסניף החיפאי. ארגון שחרט על דגלו עזרה לקהילה - מוצא זמן באמצע המשבר להנציח (שוב) את עצמו ועוד בסמל ענק.

ועוד מועדון הנציח את עצמו בתחילת 2022

ב-2020 הוחלף שמה של הכיכר ל"כיכר משה מנו". כולי תקווה שאין זה מעשה "סלאח שבתי".

רחוב יפה נוף נקרא בימי הבריטים פנורמה וזהו תרגומו העברי. בתחילת התיישבות היהודים על הכרמל עדיין נקרא, כנראה (אולי בשל חוסר מתן שם רשמי), חלק (באזור בית רוטנברג של היום) מהרחוב ע"ש ג'מאל פאשה.

הגדלה ממסמך גרמני משנת 1922 (באדיבות אלי לירן)

את החלפת השם לשם העברי ביקש מהעירייה ועד הדר הכרמל כבר ביולי 1938 אך השם פנורמה נשאר שגור עוד שנים אחר כך. במפה מ-1934 נקראה דרך הציונות בואכה הנשיא MOUNT CARMEL , אח"כ הנשיא - MOUNT CARMEL PLATEAU ואילו יפה נוף כבר נקרא - PANORAMA. אם כך השם יפה נוף (או באנגלית פנורמה) מופיע כבר במפות מ-1934 ומ-1938. בכל מקרה העירייה, ככל הנראה, לא אישרה את שינוי השם והוא מופיע שוב ברשימת "החלפת שמות" אחרי קום המדינה. הרחוב נמשך בתחילה עד אזור רמת הדר (כלומר על קיש של היום).

שירו של חיים חפר רחוב פנורמה גרם לכל מיני מורי דרך להמציא אגדות על זהות "החתיכה". יש הטוענים שרחוב פנורמה היה בכלל רחוב אחר וש"החתיכה" מהשיר אירחה גברים למחייתה. יש אחרים הטוענים שהייתה זאת "רותי ממועדון פנורמה". האמת היא הרבה יותר פשוטה והסביר אותה חפר בעצמו בראיון שנתן בעיתון הארץ ב-1 ביולי 1994: "זה היה שיר ימאים. חיפה הייתה עיר נמל ונראה לי נכון שימאים ידברו על חתיכה מחיפה ולא מעיר אחרת. לא היכרתי את החתיכה מהשיר, ואת רחוב פנורמה בחרתי בגלל החרוז".

מיד אחרי הסיבוב משמאל נמצא רח' ע"ש הנרייטה סאלד, ממקימות ארגון "הדסה" (שככל הנראה הרחוב הניצב לדרך פיק"א, מתחת למרכז חורב, הוא על שמו) ומפעילות "עליית הנוער". הרחוב החליף את "מרים" ש"זזה" לכרמליה.

רחוב הנרייטה סאלד כרחוב מרים במפת צבי פרידלנדר מ-1957

אני נוקט בשם סאלד (עם א') כמו שגב' סאלד כתבה את שמה וכמו שהקיבוץ על שמה נקרא - כפר סאלד. כיום התעתיק הוא "סולד" וכך גם נוהגת עיריית חיפה.

בתים סמוכים עם תעתיקים שונים

נמשיך להצטלבות רחובות האסיף-וינגייט-ליאון בלום.

 

בתוכנית הבניין ברחוב האסיף 3 נרשם "הביקורים" כלומר זה המשך רחוב "ביכורים" (ללא הא הידיעה ועם ק' מיותרת). זהו ביתה של משפחת קלנברג אשר בנה, אריה, הוכרז נעדר מטיבוע אח"י אילת. המשחתת הונצחה ברחוב בקריית חיים שכידוע היא חלק מחיפה. כמו כן הונצחו נופלי אח"י אילת באנדרטה, שנבנתה ע"י יגאל תומרקין, ליד המוזיאון הימי. עם הוספת השמות "האסיף" ו"הטנא" (חניית הרכבים ליד הבניין התחתון של עירוני ה' ושל שבט צופית) כיסתה עיריית חיפה את חגי שבועות וסוכות (שגם על שמו רחוב).

מצד שני של הכביש אתר ההנצחה לימאי צי הסוחר פרי יצירתו של פיני וינברג.

נמשיך ברחוב היורד מימין ע"ש לאון בלום, ראש הממשלה הראשון היהודי של צרפת.

משמאלנו רחוב ע"ש חנה סנש שלטובתה הזיזו את שפינוזה שעוד נגיע אליו וכאן הוא "תפס" חלק מהרחוב של היום. את ההחלפה יזם, ביולי 1950, דוד הכהן מיודענו לאחר העלאת עצמותיה דרך נמל חיפה להר הרצל מספר חודשים לפני כן.
בהמשך רחוב רמב"ן. השם יכול לבלבל עם הרמב"ם ולכן החליטו לקרוא לרחובות רמב"ן והמימוני בהתאמה. בת"א החליטו דווקא הפוך רחוב נחמני ורחוב רמב"ם ואילו בירושלים הלכו על הגרסה החיפאית. כל זה לא עזר כי בחיפה החליטו לקרוא לרחוב ע"ש יהודה ליב פישמן מימון בשם "מימון". מזלם של הדוורים שהרחוב נמצא בשכונה אחרת. גם על שם אחותו של מימון, עדה, רחוב בקריית חיים.

רחוב נוסף באזור הוא ע"ש מרק לברי. עוד אומן שאבא חושי דאג להביא לחיפה בדומה לפינסקי שפגשנו באחד הפרקים הקודמים.

מדרגות עמנואל הסמוכות הן ע"ש עמנואל הרומי, שם העט של משורר וסופר בן המאה-13 שהונצח גם בשדרות בת"א.
בהמשך רמב"ן נמצא מדרגות ע"ש משפחת לוצאטו (על אף שבשלט החץ מופנה לכוון מעלה ההר - הן יורדות) שלאחד מבניה, הרמח"ל , רחוב על שם ספרו מסילת ישרים (בשולי מתחם בתי הקברות בדרום העיר).

אח"כ נמצא את "אהבת ציון" ספרו של אברהם מאפו שעליו דנו באחד מפרקי אחוזה.